כי תבאו וגו׳. תניא, ר׳ עקיבא אומר, כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו׳, בא הכתוב להטעין נסכים בבמה קטנה, או אינו אלא לבמה גדולה, כשהוא אומר אל ארץ מושבותיכם, הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר אעיקר פרשה זו איירי בדיני נסכים, ופירש"י במה גדולה היא במת צבור ובמה קטנה היא במת יחיד, ותוס' פירשו דבמה גדולה נקראת שעת איסור הבמות ובמה קטנה שעת היתר הבמות, ובאות הסמוך נבאר ענין זה.
. (זבחים קי"א א')
כי תבאו וגו'. כאן בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם לארץ בהנה באמת מצינו שגם במדבר קרבו נסכים כדכתיב בפ' מלואים (פ' תצוה) וזה אשר תעשה על המזבח וכתיב שם נסכים, אלא שאותם הנסכים היו בקרבנות צבור וכאן איירי בקרבנות יחיד, דבהו לא נתחייבו בנסכים רק מביאתם לארץ, וזו היא כונת ר' ישמעאל בקדושין ל"ז ב' דס"ל לא קרבו נסכים במדבר, אשר לכאורה הוא פלא דמפורש להיפך בפ' מלואים כמש"כ, אלא כונתו שבקרבנות יחיד לא קרבו, וראיה לפי' זה ממ"ש בספרי, אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל, בא הכתוב ללמדך שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ, וזה כמש"כ. –
ועיין בזבחים קי"א א' ס"ל לר' ישמעאל דפסוק זה בא להורות צורך נסכים בבמה גדולה, ור"ל שבא ללמדך שלא קרבו נסכים במדבר, ומשבאו לארץ נתחייבו בהן ובבמת צבור ולא בבמת יחיד, ור"ע ס"ל שבא להורות צורך נסכים בבמה קטנה, דס"ל דאגדולה לא אצטריך דהא במדבר נמי קרבו, והבאנו דעתו בדרשה הקודמת, וכבר בארנו ענין זה. ופירסו התוס' דבמה גדולה קרי שעת איסור הבמות ובמה קטנה – שעת היתר הבמות, ורש"י פירש דבמה גדולה היא במת צבור ובמה קטנה היא במת יחיד, ולפי מש"כ מבואר דעיקר כפי' התוס', יען כי בבמת צבור גם ר' ישמעאל מודה שקרבו במדבר, וא"כ לא בא פסוק זה לחדש דבר זה, ויש עוד לפלפל בזה.
[ספרי].