את בגדי השרד. א"ר חמא בר חנינא, מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש, אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט ילישנא מעליא כלפי ישראל נקט, ודריש שרד מלשון שריד. ונראה דקשה לו למה לא כלל אותם בשם בגדי הקודש שבסמוך בפסוק, ופירש"י אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהם מקריבין קרבנות שמכפרין על ישראל, עכ"ל, ולכאורה קשה למה לא פירש פשוט דבגדי כהונה עצמן מכפרין כדאיתא בזבחים [פ"ח ב' על פ' תצוה כ"ט א'], וי"ל דהוכרח לפרש כן משום דקשה ליה מה שאמר אלמלא בגדי כהונה וכו', דמה בכך אלמלא הבגדים הא הקרבנות עצמן מכפרין, ולכן פירש משום התכלית הבא ע"י בגדי כהונה דהיינו הקרבנות. . (יומא ע"ב ב׳)
את בגדי השרד. מהו לשון שרד, א"ר שמואל בר נחמני, בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהם ומשרדין מהם כלום, ומאי היא – מעשה מחט יאר"ל כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושין כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן ואותו שיור היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט. ואע"פ דבגדי כהונה בכלל אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג כדכתיב (פ' תצוה) מעשה אורג, אך הכא איירי לענין הבית יד שלהם דהוא נארג בפני עצמו ומתחבר ונדבק עם הבגד, ובפ' תצוה שם בארנו בטעם הדבר. . (שם שם)