וישתחו וישק. איני יודע מי השתחוה למי ומי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש – משה, שנאמר והאיש משה, הוי אומר משה השתחוה ונשק לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו חלכאורה אינו מבואר מאי רבותא בזה שנקרא איש ומאי חדוש בדבר, והלא מלת איש הוא שם תאר לכל בני אדם, ויותר מזה, הנה מצינו ויואל משה לשבת את האיש (פ' שמות) ומוסב על יתרו. ונראה הכונה משום דבכ"מ שנאמר איש הוא בא במקום פירוש השם מפורש, והכונה – האיש דאיירי ביה למעלה בענין, אבל היכא דמפרש השם מפורש שוב לא אצטריך להוסיף מלת איש, ולשון כזה מצינו רק במשה, כמו כי זה משה האיש, והאיש משה, וזה מורה כי עליו מכוון תאר איש שמורה על מדרגה אנושית גבוהה וחשובה, וכמו במשנה יומא י"ח א' אישי כהן גדול. –
והנה מה שיליף מדרשה זו שחייב אדם בכבוד חמיו צ"ע שלא ילפו הפוסקים מכאן והביאו ממדרש שוח"ט ממה שקרא דוד לשאול שהיה חותנו בשם אבי כמ"ש ואבי ראה גם ראה (שמואל א כ״ד:י״ב) עיין בטור יו"ד ס"ס ר"מ, וברמב"ם פ"ו מממרים לא הובא כלל דין זה, וזה תימה שלשון המכילתא מכאן אמרו משמע דהוא הלכה ברורה וידועה, והב"ח בטור שם כתב טעם שהשמיטו הפוסקים דין זה משום דבמדרש שוח"ט איתא דעת רבנן דהלשון שאמר דוד ואבי ראה לא קרא לשאול אלא לאבנר, וא"כ אזיל ליה כל עיקר דין זה, אבל מה יעשה עם דרשה שלפנינו שמקורה בתורה ונשנית סתמא באין מחלוקת, וצע"ג. וכן מש"כ הב"ח בדעת הטור דאפילו אם מחויב אינו מחויב אלא בערך שאר זקנים ולא בערך כבוד אב, וראייתו ממ"ש דוד ואבי ראה גם ראה, והלשון גם ראה משמע שסמכו במקצת לכבוד אב, והנה לבד שזה המקור קלוש מאד, דמה שייך לשון זה להלשין אבי דמיניה עיקר הילפותא, אלא דלענין דינא אין זה נכון, שהרי כאן כתיב במשה וישתחו וישק לו ומכאן למדו לכבוד חותנו, ובודאי אין מחויבים בהשתחואה ונשיקה לסתם זקנים..
(מכילתא)
והנה מה שיליף מדרשה זו שחייב אדם בכבוד חמיו צ"ע שלא ילפו הפוסקים מכאן והביאו ממדרש שוח"ט ממה שקרא דוד לשאול שהיה חותנו בשם אבי כמ"ש ואבי ראה גם ראה (שמואל א כ״ד:י״ב) עיין בטור יו"ד ס"ס ר"מ, וברמב"ם פ"ו מממרים לא הובא כלל דין זה, וזה תימה שלשון המכילתא מכאן אמרו משמע דהוא הלכה ברורה וידועה, והב"ח בטור שם כתב טעם שהשמיטו הפוסקים דין זה משום דבמדרש שוח"ט איתא דעת רבנן דהלשון שאמר דוד ואבי ראה לא קרא לשאול אלא לאבנר, וא"כ אזיל ליה כל עיקר דין זה, אבל מה יעשה עם דרשה שלפנינו שמקורה בתורה ונשנית סתמא באין מחלוקת, וצע"ג. וכן מש"כ הב"ח בדעת הטור דאפילו אם מחויב אינו מחויב אלא בערך שאר זקנים ולא בערך כבוד אב, וראייתו ממ"ש דוד ואבי ראה גם ראה, והלשון גם ראה משמע שסמכו במקצת לכבוד אב, והנה לבד שזה המקור קלוש מאד, דמה שייך לשון זה להלשין אבי דמיניה עיקר הילפותא, אלא דלענין דינא אין זה נכון, שהרי כאן כתיב במשה וישתחו וישק לו ומכאן למדו לכבוד חותנו, ובודאי אין מחויבים בהשתחואה ונשיקה לסתם זקנים..
(מכילתא)