ויאמר וגו' אני חותנך יתרו. תניא, ר׳ יהושע אומר, באגרת כתב לו כן, ר' אלעזר המודעי אומר, ביד שליח שלח לו זפשוט דשניהם מדייקים הלשון אני שאין זה דרך המדברים פנים אל פנים, ורש"י בפסוק זה סתם כמ"ד ע"י שליח, ולא נתבאר טעמו למה הכריע כמ"ד זה ולא כזה שאמר דבאגרת כתב לו כן, ואפשר לומר עפ"י מ"ש ביבמות ק"ד ב' דממעטינן חרש וחרשת משום דאינן באמר ואמרה וכתבו התוס' בגיטין ע"א א', דאע"פ דבעלמא חשיבא הגדה בכתב, וא"כ אפשר להו לכתוב דבריהם, אך אמירה ודאי לא הוי אלא בפה, ובחליצה כתיב ואמר ואמרה, יעו"ש. מבואר דהיכא דכתיב לשון אמירה הוא רק אמירה בפה ולא בכתב, וא"כ מכיון דכתיב כאן ויאמר אל משה, לא שייך שעל ידי כתב שלח לו כן, אלא ע"י שליח ובעל פה [ומה דמצינו באחשורוש אמר עה הספר התם הכונה – הביע רצונו בספר מלשון והלילה אמר, באיוב, ובנזיר י' א' אמרה פרה וכמש"כ תוס' שם] ור' יהושע דדריש באגרת – אולי דריש דבחליצה הוי גזה"כ כן ולא מטעם הפעל אמירה.
ודע שכתב בשו"ת הרא"מ סי' פ"ז, דהרשאת הגט שהיה כתוב בה בלשון השליח שאמר בלשון המשלח כמדבר בעדו אין הגט נפסל בכך, דכהאי גוגא מצינו בתורה ויאמר וגו' אני חותנך יתרו בא אליך, עכ"ל. והנה גם הוא תפס כמ"ד ע"י שליח שלח לו כן, והשליח אמר בשם יתרו כמדבר בעדו אני חותנך יתרו, ולכאורה לפי דעת המ"ד שבאגרת כתב לו כן אזיל לה הראיה, אך לפי מש"כ ע"פ התוס' הוי העיקר כמ"ד ע"י שליח, והראיה נכונה. .
(מכילתא)
ודע שכתב בשו"ת הרא"מ סי' פ"ז, דהרשאת הגט שהיה כתוב בה בלשון השליח שאמר בלשון המשלח כמדבר בעדו אין הגט נפסל בכך, דכהאי גוגא מצינו בתורה ויאמר וגו' אני חותנך יתרו בא אליך, עכ"ל. והנה גם הוא תפס כמ"ד ע"י שליח שלח לו כן, והשליח אמר בשם יתרו כמדבר בעדו אני חותנך יתרו, ולכאורה לפי דעת המ"ד שבאגרת כתב לו כן אזיל לה הראיה, אך לפי מש"כ ע"פ התוס' הוי העיקר כמ"ד ע"י שליח, והראיה נכונה. .
(מכילתא)