1והביא אותם וגו'. אותם – עצמן, מלמד שאין לעוף פדיון. אל הכהן – מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם אל הכהן.
(תו"כ)
2אשר לחטאת ראשונה. ת"ר, והקריב את אשר לחטאת ראשונה, מה ת"ל, אם ללמד שתקרב ראשונה הרי כבר נאמר (פ' ט') ואת השני יעשה עולה, אלא זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהם, ואפי' חטאת העוף לעולת בהמה סמשום דהא דחטאת העוף קודמת לעולת העוף ילפינן מדכתיב ואת השני יעשה עולה, ומדכתיב עוד כאן והקריב את אשר לחטאת ראשונה ילפינן דקודמת אפילו לעולת הבהמה, וקיי"ל דאפילו חטאת כזה שאינו בא על חטא כגון חטאת יולדת ג"כ קודמת לעולה. וטעם הדבר נראה, דסתם חטאת מרצה על שגגת כרת כדאיתא בסוגיא כאן, וכפרה אתיא בהקטרה, אבל בחטאת דכתיב בפסוק זה לא כתיב ביה והקטיר ולא הקפיד הכתוב על רצויו, וא"כ אין בחטאת כזה יתרון על עולה, ובכ"ז הקדימו הכתוב לעולה, וא"כ ע"כ דכל החטאות אפילו כאלה שאינם באים על חטא ג"כ קודמות לעולה.
.
(זבחים צ' א')
3ומלק את ראשו. [תניא, ר' אליעזר אומר, יכול כשם שמליקת עוף ממול עורף כך שחיטת בהמה ממול עורף] ת"ל ומלק את ראשו ממול ערפו, ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף סאיתכן דמדייק מיתור לשון את ראשו, דכיון דכתיב ממול ערפו הרי ידעינן דאת הראש הוא מולק, ודריש דבא למעט שאין שחיטת בהמה ממול עורף, ואצטריך לאשמעינן זה משום דדעת ר"א דעיקר זה דשחיטת בהמה היא מן הצואר ילפינן מעוף דמליקתו בצואר, וכפי שיתבאר ס"פ שמיני, וא"כ הו"א דגם בזה הוקש ששחיטת הבהמה תהיה ממול עורף קמ"ל, וע"ע ס"פ שמיני.
.
(חולין כ"ז ב')
4ממול ערפו. ת"ר, מול ערפו, מול הרואה את העורף, וכן הוא אומר (ר"פ בלק) והוא יושב ממולי, ואומר (ירמיה ב') כי פנו אלי עורף ולא פנים סבמקודם מביא הפסוק והוא יושב ממולי לראיה דכל היכי דכתיב ממול לא עליו ממש הוא אלא למולו בראיתו, שהרי לא עליו ממש היו יושבים אלא שהיה בלק רק רואה אותם, אמנם עדיין אין אנו יודעין מקום עורף היכן הוא דנדע מול דידיה היכן, לזה מביא עוד הפסוק כי פנו אלי עורף ולא פנים, דמדלא כתיב כי פנו אלי עורף ולא צואר, ידעינן דעורף דקרא לאו כנגד הגרון הוא אלא כנגד הפנים ומול הרואה את העורף הוי כנגד הגרון.
מכאן דכל העורף כשר למליקה סגר"ל כל מול הרואה את העורף, והיינו באחורי הצואר, אבל לא באחורי הפנים וכמש"כ באות הקודם.
.
(שם י"ט ב')
5ולא יבדיל. הא אם הבדיל פסול [תו"כ, וע' לעיל א' י"ז].