ומושב בני ישראל וגו׳. ת"ר, כשבאו בני מצרים לדון עם ישראל, אמרו להם, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם, אמר להם גביהא בן פסיסא, הא כתיב ומושב בני ישראל וגו' במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא בת"ל שנה, ולא מצאו תשובה וברחו רכועיין בתהלים ק"ה ל"ז ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, וז"ל התרגום שם, ואפקינון בסימא ובדהבא ולא אתדנו עם מצראי למתקלי, ע"כ. ופשוט דכוון לאגדה זו, ור"ל דאף שיצאו בכסף וזהב בכ"ז לא נכשלו בדינם עם המצרים שיצאו זכאים בדין כמבואר הכא, ועיין מש"כ בפ' נח בפסוק כנען עבד עבדים. . (סנהדרין צ"א א׳)
אשר ישבו במצרים. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשארי ארצות ארבע מאות שנה רכאאולי כוון זה המלך למצוא עילה בתורת משה וכמש"כ בפרשת שמות בפסוק וירכיבם על החמור, עיי"ש, ושינו כאן כדי שלא יאמר שאין החשבון מכוון, שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של קהת ועמרם ומשה כולן ביחד אין מגיעות לארבע מאות שנה, וכש"כ שהרבה משנות הבנים נבלעות בתוך שני האבות, אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה, צא מהם שלשים של יצחק וק"ל שחי יעקב כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר, וכן היתה הגזירה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ולא כתיב בארץ מצרים וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהם זרעו של אברהם גרים ושלשים של קודם לכן לא נמנו בגזירה דהא זרעך כתיב. . (מגילה ט׳ א׳)