כי תראה חמור. אחד חמור ואחד כל בהמה וחיה ועוף לפריקה, דילפינן חמור חמור משבת לדדבשבת כתיב וחמורך וכל בהמתך (פ' ואתחנן). , ומה ת"ל חמור, שדבר הכתוב בהוה להשדרך החמור לטעון משא. .
(ב"ק נ"ד ב')
(ב"ק נ"ד ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 23 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חמור שונאך. מאי שונא, אילימא שונא עובד כוכבים והא תניא שונא שאמרו זה שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים לוקאי אברייתא דב"מ ל"ב ב' שונא לטעון, דבהמת עובד כוכבים ומשא עובד כוכבים אינו מחויב לטעון, ואיירי בעכו"ם עובדי אלילים בימים קדמונים שלא קיימו שבע מצות והיו נדמים לחיות טורפות ומזיקים לחברת האדם וישוב העולם כמש"כ לעיל בפסוק כי יגח שור איש את שור רעהו (כ"א ל"ה), אבל האומות שבזה"ז אין דינם חלוק מדיני ישראל לכל דבר בדיני ממונות, ואמנם לפרוק חייבין בכל אופן משום צער בע"ח, ועיין ב"מ ל"ב ב'. , אלא שונא ישראל, וישראל מי שרי למיסני' והכתיב (פ׳ קדושים) לא תשנא את אחיך בלבבך, דחזי בי' דבר ערוה לזדמצוה לשנאותו, ובתוס' הקשו מהא דאמרינן בב"מ ל"ב ב' אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והשתא כיון דמצוה לשנאותו מה כפיית יצר שייך, ותירצו דכיון שהוא שונא אותו מסתמא גם חבירו שונא לו, ובאים מתוך כך לשנאה גמורה ושייך כפיית יצר, עכ"ל. ובב"מ שם תרצו דהגמרא שם לא איירי בשונא דקרא, ואיך שהוא נראה לכל כי אין הענין מתבאר ברחבה.
ושמעתי ממו"ח הגאון הראמ"ה ז"ל, כי אין הפי' שונאך שאתה שונא אותו, משום דא"כ הול"ל שנואך כמו כי שנואה לאה, אחת אהובה והאחת שנואה, אבל שונאך הפי' שהוא שונא אותך, כמו אם רעב שונאך, ונוסף גם הוא על שונאינו, ואני אראה בשונאי, וכדומה, ולפי"ז מכוון מאד פשט הגמרא אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והרבותא היא אע"פ שידעת שהוא שונא אותך בכ"ז תכוף את יצרך ותעזור לו, וגם הלשון שבגמ' מורה על כונה זו, דאל"ה הול"ל אהוב ושנוא, ובסוגית הדרשה כאן בגמ' יתפרש הכל על בעל האבדה, ודו"ק. .
(פסחים קי"ג ב׳)
ושמעתי ממו"ח הגאון הראמ"ה ז"ל, כי אין הפי' שונאך שאתה שונא אותו, משום דא"כ הול"ל שנואך כמו כי שנואה לאה, אחת אהובה והאחת שנואה, אבל שונאך הפי' שהוא שונא אותך, כמו אם רעב שונאך, ונוסף גם הוא על שונאינו, ואני אראה בשונאי, וכדומה, ולפי"ז מכוון מאד פשט הגמרא אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והרבותא היא אע"פ שידעת שהוא שונא אותך בכ"ז תכוף את יצרך ותעזור לו, וגם הלשון שבגמ' מורה על כונה זו, דאל"ה הול"ל אהוב ושנוא, ובסוגית הדרשה כאן בגמ' יתפרש הכל על בעל האבדה, ודו"ק. .
(פסחים קי"ג ב׳)
וחדלת מעזוב. פעמים שאתה חדל, פעמים שאתה עוזב, כיצד היה כהן והוא בבית הקברות אל יטמא לו לחר"ל אם החמור והמשא בביה"ק והוא כהן אינו מחויב לילך לשם, והוא הדין בזקן ואינו לפי כבודו, [כלשון הברייתא בב"מ ל' א' בדרשת פסוק אחר כפי שנעיר להלן. ואע"פ כי כפי המתבאר שם עיקר הדרשה באה רק לזקן יען כי כהן בביה"ק ידעינן מסתרא דאין עשה דהשבת אבדה דוחה ל"ת ועשה דטומאה [הל"ת לנפש לא יטמא והעשה קדושים תהיו] בכ"ז העתקנו גם פרט זה, כיון דעכ"פ הדין כן, ולשון הברייתא כן היא]. ויתכן דמדייק זה מדלא כתיב בקצור עזוב תעזוב כדרך כל לשונות המצוה שבתורה, ולמה לי וחדלת, כי מה למחשבותיו של זה אם יחשוב לחדול או לא, ולכן דריש שלפעמים גורם הזמן והמקום באנות לחדול וכדמפרש. ומכיון שיש סבה ומבוא לחדול, אמר הכתוב שלא יעלה על הדעת להקל לעצמך לחדול מפני שתדמה שמצבך או מקומך וזמנך גורם לחדול, אלא אין לך רק מה שהגבילו חכמים וכדמפרש.
ועיין בב"מ ל' א' דרשו כהאי גונא על הפסוק והתעלמת דכתיב בהשבת אבדה (פ' תצא) לכאורה צ"ע שלא דרשו כזה על פסוק זה שהוא מוקדם בתורה, ואפשר י"ל דס"ל להגמרא דשאני פריקה דיש בה משום צער בעלי חיים, וא"כ אפשר דבפריקה לעולם חייב, אך כל הפוסקים כתבו דמקשינן פריקה להשבה בזה ובמקום שפטור בהשבה פטור גם בפריקה, ולפי"ז תשוב הערתנו הנ"ל למה לא דרשו בגמרא כזה על הפסוק שלפנינו, וצ"ע. .
(מכילתא)
ועיין בב"מ ל' א' דרשו כהאי גונא על הפסוק והתעלמת דכתיב בהשבת אבדה (פ' תצא) לכאורה צ"ע שלא דרשו כזה על פסוק זה שהוא מוקדם בתורה, ואפשר י"ל דס"ל להגמרא דשאני פריקה דיש בה משום צער בעלי חיים, וא"כ אפשר דבפריקה לעולם חייב, אך כל הפוסקים כתבו דמקשינן פריקה להשבה בזה ובמקום שפטור בהשבה פטור גם בפריקה, ולפי"ז תשוב הערתנו הנ"ל למה לא דרשו בגמרא כזה על הפסוק שלפנינו, וצ"ע. .
(מכילתא)
עזב תעזב. פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבע וחמש פעמים חייב שנאמר עזב תעזב לטעיין באות הבא. ובמכילתא כאן איתא מה ת"ל עזב תעזב, לפי שנאמר (פ' תצא) הקם תקים אין לי אלא טעינה פריקה מניין ת"ל עזב תעזב. והנה בדרשה זו מצריך עזב תעזב לענין אחר, ואמנם עיקר חדוש דין בפריקה כלול בדרשה זו שלפנינו. .
(ב"מ ל"ב א׳)
(ב"מ ל"ב א׳)
עזב תעזב עמו. אין לי אלא בעליו עמו, בעליו אין עמו מניין שחייב לעזוב, ת"ל עזב תעזב – מכל מקום מהיינו כשמצא הבהמה והמשא בלא הבעלים, אבל אם הבעלים שם ואינם רוצים לעזור אינו מחויב לבדו כפי שיתבאר בסמוך, והנה אע"פ דבדרשה הקודמת דרשינן מכפל הלשון אפילו ארבע וחמש פעמים, י"ל ע"פ מש"כ התוס' בדרשה כיוצא בזו דאל"ה הול"ל עזב עזב. .
(שם ל"א א׳)
(שם ל"א א׳)
עזב תעזב עמו. הלך הבעלים וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק – פטור, שנאמר עמו, ואם היה זקן או חולה חייב מאוהנה בגמרא איתא עוד דרשות בפסוק זה, רובץ ולא רבצן [הרגיל בכך], רובץ ולא עומד, תחת משאו – משאו שיכול לעמוד בו, שאם הטעין משא יתר מכפי כח החמור אין מחויבים לעזור, ואנחנו השמטנו כל אלה מפני כי בגמרא אוקמו אותם אליבא דריה"ג דס"ל צער בע"ח דרבנן משא"כ אנו דקיי"ל צער בע"ח דאורייתא אין נ"מ בכל אלה הדברים ולעולם חייב, וכ"פ הפוסקים. .
(שם ל"ב א׳)
(שם ל"ב א׳)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad