1וגלח הנזיר וגו׳. תניא, ר׳ שמעון שזורי אומר, וגלח פתח אהל מועד, נזיר מגלח פתח אהל מועד, ולא נזירה מגלחת פתח אהל מועד, מאי טעמא, שמא יתגרו בה פרחי כהונה קזומפרש בגמ' שאמרו חכמים לר"ש הא בסוטה כתיב והעמידה לפני ה' ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה, אמר להם, זו, נזירה, כוחלת ופוקסת, כדרך הנשים, וזו, סוטה, אינה כוחלת ופוקסת, משום דלנוולה מעמידין אותה שם, כמבואר בפרשת סוטה. והנה לא מצינו שאיפרך ר"ש, וגם לא מצינו מפורש שדעת חכמים להיפך. ומה שאמרו לו מסוטה הוא רק בדרך שקלא וטריא, וא"כ צ"ל הלכה כר"ש, ועיין ברמב"ם פ"ח הי"ד מנזירות ובגליון שם ובלח"מ וצ"ע בזה.
.
(נזיר מ"ה א׳)
2פתח אהל מועד. יכול פתח אהל מועד ממש, הרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש, מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה שהוא מחוסר לקיחה הבאה ונתינה קחשאם יגלח בפתח אהל מועד יהיה מחוסר גם הבאה לעזרה ונתינה תחת הדוד של שלמים, והו"ל להפסוק לומר גם שיביא השער, ולכן ע"כ צ"ל שיגלח מבחוץ מקום בישול השלמים, ושם אינו מחוסר הבאה.
, אלא מה ת"ל פתח אחד מועד – בשלמים הכתוב מדבר קטר"ל שיגלח הנזיר שעמד בפתח אה"מ בעת שחיטת השלמים שצריך שיהיה באה"מ כמש"כ ושחטו פתח אה"מ והוא נכנס לשם לסמיכה שהוא תיכף לשחיטה, ומשם יוצא לגלח במקום שמבשלין השלמים בלשכת הנזירים שמסתמא מבשלן קרוב לעזרה כדי שיקח הזרוע על הכף בעזרה.
.
(נזיר מ"ה א׳)
3פתח אהל מועד. תניא, אבא חנן אומר משום ר׳ אלעזר, וגלח הנזיר פתח אהל מועד, כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח קיגם הוא ס"ל דע"כ א"א שיגלח בפתח אה"מ ממש, משום דדרך בזיון הוא, ומפרש דלכן כתיב פתח להורות שאינו מגלח כל זמן שפתח אה"מ אינו פתוח.
.
(שם שם)
4פתח אהל מועד. תניא, נזיר מצורע לעולם הוא בחלוטו עד שיניף האשם, בעי ר' יעקב דרומא קומי ר׳ יוסי, ויעשו לו תקנה ליינו קיאקסבר אע"פ דאשמו מעכבו מלאכול בקדשים, מ"מ לאו מוחלט גמור הוא כיון שכבר גלח לחלוטו ולספורו, הלכך ימנה ימי נזירותו ויגלח ויביא קרבנו ויהא מותר ביין ולהטמא למתים.
, אמר ליה, אמר קרא וגלח הנזיר פתח אהל מועד, מי שראוי לבא אל פתח אהל מועד, יצא זה שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד קיבנסמך על דרשות הקודמות דהא דכתיב וגלח פתח אה"מ לאו דוקא אפתח אה"מ מגלח משום דהוי דרך בזיון, ולכן דריש שבא לשון זה להורות שהראוי לבא אל אה"מ מגלח לנזרו וזה אינו ראוי לבא אל אה"מ שהרי מחוסר כפורים הוא ולכן אסור ביין ולהטמא למתים.
.
(ירושלמי נזיר פ"ח ה"ב)
5ונתן על האש. תניא, שער נזיר אסור ואוסר בכל שהוא, מנלן, דאמר קרא ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש קיגומדמחויב שריפה בודאי הוא אסור בהנאה, וכפי המבואר מדברי הר"ן בסוגיא דע"ז ע"ד א' האי בכל שהוא אין פירושו שאפי' במשהו מאיסורין האלו יאסור תערובתו בהנאה, דהא דוקא דבר שבמנין קא חשיב, הלכך ודאי האי כל שהוא פירושו שכל אחד מאיסורים הללו אם הוא דבר שבמנין אוסר תערובתו אפי' ריבה עליו כיוצא בה.
.
(ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב)
6תחת זבח השלמים. ת"ר, נוטל את הרוטב ונותן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים, דאמר קרא אשר תחת זבח השלמים, מזבחו יהא תחתיו קידמשמע אשר תחתיו יהא זבח השלמים לומר לך מן הזבח עצמו יהא תחתיו.
, ואם היה נזיר טמא ושלח תחת הדוד של חטאת ואשם יצא, דאמר קרא זבח – לרבות את החטאת ואשםקטור"ל דשם זבח מורה שאינו מקפיד מצד שהם שלמים רק מצד שהם זבח והוא הדין חטאת ואשם.
.
(נדה מ"ה ב׳)