1ולקח הכהן את הזרע. איל נזיר בעלים קאכלי ליה, מנלן, דאמר קרא ולקח הכהן אה הזרוע, מכלל דכוליה – בעלים קאכלי ליה קטזונ"מ בזה יתבאר בדרשה הבאה, וכן הלחם שמניף נאכל לכהנים ושאר הלחם נאכל לבעלים. ומה שנקרא בכ"מ בקדשים מורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה עם החזה ושוק עם הלחם שמניף.
.
(זבחים נ"ה א')
2את הזרע בשלה. תניא, בשלה – אין בשלה אלא שלימה, ור׳ שמעון בן יוחאי אומר, אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל קיזפירש"י אין בשלה אלא שלמה לא נתפרש באיזה לשון, עכ"ל. והתוס' כתבו דמשמע בשלה כמו בשל לה למ"ד דגושה ומפיק ה"א כמו שיש לה, כלומר כמו שהיא, עכ"ל. והנה במסורת שלנו אין הה"א דגושה, וגם לפני המסורה שהיתה לפני בעלי התוס' ג"כ אין דבריהם מבוארים ברחבה, ואף אינו מבואר טעם פלוגתתם של רבנן ורשב"י.
ולולא דבריהם י"ל דשניהם מדייקים מלשון מן האיל, כי לשון כזה מורה מובן,,של" ולפעמים מובן,,ממנו", וס"ל לרשב"י דהפי' מן האיל הוא כמו ממנו, והיינו שיקח את הזרוע כשהיא מבושלת מן גוף האיל, ועל כרחך שהיא מתבשלת בחיבור עם האיל, אחרי דמפרידין אותה מגוף האיל כשהיא מבושלת, ומה שהכריח אותו לפרש כן, כדי שיהיה הפירוש מן האיל דוגמת מן הסל שבחלת מצה שהפי' מצה אפויה לוקחים מן הסל הכללי, וחכמים ס"ל דאחרי שמדרך העולם כשמבשלין איל לנתחהו לנתחים בודאי ג"כ מחתכין הזרוע מגוף האיל קודם הבישול, והפי' מן האיל הוא כמו הפירוש וחלת מצה אחת מן הסל, ור"ל שיקחו את הזרוע כשהיא שלימה, וכמו שהחלת מצה היא שלימה, דאל"ה לא יונח עליה שם חלה, כך כאן פי' הזרוע כשהיא שלימה, דאל"ה הול"ל ולקח מן הזרוע, ודו"ק.
ואמנם מפרש בגמרא לחד לישנא דכו"ע ס"ל דבהדי איל מבשל לה, ופירש"י דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, וקרא משמע דעם האיל מבשלו, ולפי"ז יוצא מידי דרשה זו נ"מ גדולה לדינא בעיקר גדול בתורה, והיינו אם נתבשל איסור בהיתר בכמה חלקים של היתר בטל האיסור, והנה הזרוע של איל נזיר הוא המורם ממנו ומניפין אותו וניתן לכהן ואסור לזרים והאיל כולו נאכל לבעלים דהא שלמים הוא כמבואר בדרשה הקודמת, ולפי המבואר דלכו"ע מתבשלת הזרוע שהיא אסורה לזרים עם האיל הנאכל לבעלים, וא"כ איך אוכלים הבעלים, וע"כ הוא משום דבטלה הזרוע האסורה בתוך האיל המבושל ושיערו חכמים שבשר ועצמות של גוף האיל נגד הבשר ועצמות של הזרוע יש ששים פעמים, ומבואר לפי"ז שאיסור בטל בששים פעמים כאלה של היתר, וטעם הדבר מפני ששיערו חכמים דבשיעור כזה פוסק הטעם של האיסור.
וראוי לדעת שחכמים עשו עוד שיעורים שונים בביטול איסורים, כמו ערלה וכלאי הכרם במאתים ואסמכוה אקרא, ותרומה במאה, ובריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין ודבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל, ואיסור קבוע לא בטל, ויין נסך וע"ז לא בטלו משום גדר ע"ז דכתיב לא ידבק בידך מאומה, ומתבארים פרטים אלו לפנינו בהמשך החבור.
.
(חולין צ"ח א׳)
3וחלת מצה אחת. מלמד שאם נפרסה או נחסרה פסולה, וכן רקיק מצה אחד שאם נפרס או נחסר פסול קיחפשוט דמדייק מיתור לשון אחת ואחד, דמיותר הוא, אחר דבלא"ה כתוב בלשון יחיד, חלת ורקיק, ולכן מורה שיהיו שלמים, והיינו שהיו כאחת ולא פרוסים, וכעין זה דרשו במנחות ע"ז ב' גבי חלות תודה והקריב ממנו אחד שלא יטול פרוס. –
ועיין בשו"ת חכם צבי סי' ס"ב שחקר בענין חלות של שבת שהיתה החלה חרוכה בתנור עד שבהכרח היה לגרר מקום החריכה ולחסר מקצת מהחלה אם מותר לבצוע עליה, ונוטה להחמיר, ולפי המבואר כאן ובמנחות שם אינו מוכרח כלל דחלות של שבת צריכות להיות שלמות דוקא, דדוקא היכי דכתיב אחד או אחת ממעטינן שבורה ופרוסה, אבל זולת זה נכללות בשם חלה גם פרוסה, דאל"ה הדר קשה ל"ל המעוטים אחת ואחד, ואף דבברכות ל"ט ב' איתא דגם בחול מצוה לבצוע על ככר שלם, אך הן אמרו שם דזה רק למצוה מן המובחר ולא לעכובא, וכש"כ דלא שייך איסור בזה, וברמ"א לאו"ח סי' רע"ד כתב שהחלות של שבת צריכות להיות שלמות דוקא, ולפי מש"כ צ"ע בזה.
אמנם ע"פ הסברא י"ל דבשבת ויו"ט צריכות החלות להיות שלמות ע"פ מ"ד בפסחים קט"ו סע"ב דבפסח מצוה לחצות מצה אחת כדי לקיים לחם עוני כעני שדרכו בפרוסה, ועיי"ש בתוס', ואחרי שבשבת ויו"ט מחויבים בעונג ושמחה אין נכון לבצוע על פרוסה שהוא בערך לחם עוני, ואמנם עכ"פ אין שייך מטעם וסברא זו לאסור דיעבד, ואין להאריך עוד בזה.
[ספרי].
4ונתן על כפי הנזיר. תנופת מנחת נזיר נוהגת באנשים ובנשים, דאתיא כף כף מסוטה, כתיב הכא ונתן על כפי הנזיר וכתיב התם (ט׳ י"ח) ונתן על כפיה קיטהרבותא בזה להוציא מדין שאר תנופות בקרבנות שנוהגות רק באנשים ולא בנשים כמבואר לפנינו בפ' צו. וטעם הדבר כתב הרמב"ם בפיה"מ קדושין פ"א מ"ה משום דדין הנזיר והנזירה בענין הקרבן שוה כהוראת הפסוק בתחלת הפרשה איש או אשה כי יפליא, ועיין מש"כ בפסוק הקודם אות ק"ז.
ומה שכתב הרמב"ם בפ"ת ה"ד מנזירות שמניפה גם הזרוע, לכאורה צ"ע, דבמשנה כאן בסוגיא איתא רק שתנופת המנחה נוהגת רק באשה נזירה, וי"ל משום דכייל דין זה בנזיר ובסוטה כמ"ש התנופות נוהגות באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזיר, ובסוטה ליכא רק מנחה, להכי תנא גם בנזיר רק מנחה, אבל באמת מניפה את הכל כמו הנזיר.
.
(קדושין ל"ו ב׳)