מקרא קודש. קדשהו, ובמה אתה מקדשו, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה קודקידוש הוא ענין הבדלה ופרישות משאר הימים [ומלשון אשר קדשנו במצותיו, ר"ל אשר הבדילנו], ואמר שצריך להבדילו במאכל ובמשתה ובכסות, ועיין מש"כ לעיל במקרא קודש דר"ה (פ' כ"ד). ורש"י בפסוק זה הוסיף גם ובתפלה, וכן פירש בשבועות י"ג א' על מ"ש שם לענין יוהכ"פ לא קראו מקרא קודש כתב שלא קבלו עליו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוהכ"פ, ואינו מבואר מניין לו זה, והתוס' שם השיגו עליו דלא אשכחן ברכות ביוהכ"פ דליהוי מדאורייתא, יעו"ש. אמנם יש להביא ראיה לרש"י מר"ה ל"ב א' מניין שאומרים מלכיות זכרונות שופרות וכו' ר"ע אומר, מקרא קודש זה קדושת היום, הרי דיש סמך לתפלות דר"ה מן התורה, וא"כ הוא הדין בשאר מועדים. ועייין בנמוקי רמב"ן לעיל בפסוק ד'.
. (תו"כ)
כל מלאכת וגו'. וסמיך ליה ז' ימים, לימד על חוש"מ שאסור בעשיית מלאכה קזפי' רש"י ועוד מפרשים דדריש הפסוק לפניו שבעת ימים לא תעשה עבודה, ומה שהביא רש"י כאן בפ' ל"ו דרשה [והיא מתו"כ] להיתר מלאכה בחוש"מ – דרשה קטועה היא ומועתקת בשבוש, וכך צ"ל, יכול אף חולו ש"מ יהא אסור בכל מלאכת עבודה וכו'. [וכ"ה בתו"כ], והכונה דאפילו למה דקיי"ל דחוש"מ אסור במלאכה אפ"ה לא בכל מלאכה אסור, יען דהכתוב מסרן לחכמים איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת כמבואר בגמרא ובפוסקים. ודבר פלא הוא, שמפרשי רש"י לא הרגישו לתקן הלשון ברש"י הנוגע לכונה עקרית.
. (חגיגה י"ח א')