קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסקה 37

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
אלה מועדי ה'. תניא, אמר ר' עקיבא, במה הכתוב מדבר, אם ביום הראשון הרי כבר נאמר שבתון ואם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון, הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ללמדך שאסור בעשיית מלאכה קחע' בדרשה הקודמת, וניחא ליה לר"ע דרשה זו יותר מדרשה הקודמת. וע' לפנינו בפ' בא בפ' ביום הראשון מקרא קודש (י"ב ט"ז) הובאה דרשה ממכילתא מפסוק שלפנינו דאפילו חוש"מ חייב לכבד במאכל ובמשתה ובכסות, ובארנו שם דסמיך על דרשה זו דפסוק זה איירי בחוש"מ, ומכיון דכתיב ביה מקראי קודש א"כ נקרא חוש"מ מקרח קודש וקיי"ל כל מקום שנאמר מקרא קודש מחויב בכבוד מאכל ומשתה וכסות וא"כ ממילא חייבים בכל אלה גם בחוה"מ. .
(שם שם)
2
זבח ונסכים. אמר זעירי, אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח, מאי טעמא, אמר קרא זבח ונסכים קטמפרש זבח על השחיטה, ולכן קודם שחיטת הזבח אע"פ שנותנן בכלי שרת הוויין חולין ויכול לשנותן לזבח אחר. ובתו"כ איתא עוד דרשה כאן שאם קדמו נסכים לזבחים פסולים ויבא לפנינו אי"ה בפ' פינחס. .
(מנחות ע"ט א')
3
זבח ונסכים. אמר רב אשי, הדלה גפן על גבי תאנה יינו פסול לנסכים, מאי טעמא, דכתיב זבח ונסכים, מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו קיהא דזבח שלא נשתנה ר"ל דנדמה פסול לקרבן כמבואר לפנינו לעיל בפסוק כ"ז, אף נסכים שלא נשתנה ריחם, ובהדלה גפן ע"ג תאינה נשתנה ריחם. .
(בכורות י"ז א')
4
דבר יום ביומו. מלמד שכל היום כשר למוספין קיאע"פ הכלל דקיי"ל (מגילה כ' ב') כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, ולא ידעתי למה אצטריך דרשה מיוחדת לקרבנות מוספין, והא בכל הקרבנות קיי"ל כן כמבואר ס"פ צו בפסוק ביום צותו. ואולי י"ל משום דכתיב בהו על עולת הבקר, ובקר הוא זמן מוגבל מהמשך כל היום, קמ"ל. .
(תמורה י"ד א')
5
דבר יום ביומו. מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן קיבועיין במגילה כ' ב' דהוא הדין לתפלת המוספין שמותר להתפלל כל היום דשויוה רבנן כמוספין עצמן, ולכן קיי"ל דאם עבר ולא התפלל תפלת המוספין כל היום אין לה תשלומין, ע' באו"ח סי' רפ"ו. אבל לדעתי יש לחלק בין צבור שעברו ולא התפללו מוסף מאיזה סבה ובין יחיד שעבר ולא התפלל, דביחיד מהראוי שיהיה לו תשלומין, משום דכיון דעיקר הטעם דאין לו תשלומין משום דאיתקש למוספין עצמן, והרי מפורש קי"ל דקרבנות יחיד הקבועים שאם עבר זמנן יש להם תשלומין כמו עולת יולדת וקרבנות מצורע אם עבר יום שמיני שלהם ולא הקריבו מקריבין אפי' לאחר זמן כמבואר בסוגיא כאן, וצ"ע לדינא. , יכול לא יהא חייב באחריות נסכיהם ואע"פ שקרב הזבח, ת"ל מלבד שבתות ה' קיגר"ל יכול שאם הביאו הקרבן בזמנו ולא הביאו הנסכים אז, שאין חייבים להביא הנסכים אפי' לאחר כמה ימים ת"ל מלבד שבתות ה', ודריש סמוכים, דבר יום ביומו מלבד שבתות ה', הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות, דאם יו"ט אחר השבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו והקרב נסכיו ששכחת אתמול, ובגמ' יש עוד דרשות על זה ויבאו אי"ה לפנינו בפ' פינחס. .
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad