ולא תסב נחלה. תניא, בסבת הבן הכתוב מדבר, או אינו אלא בסבת הבעל, כשהוא אומר (פ׳ ט׳) ולא הטוב נחלה ממטה למטה אחר, הרי בסבת הבעל אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה – הוי אומר בסבת הבן חבאור הענין, כי הסבת נחלה משבט לשבט יצוייר בשני אופנים, הא' ע"י ירושת הבן את אמו, והב' ע"י ירושת הבעל את אשתו, והנה האופן הראשון הוא פשוט, כגון אם ירשה אשה את אביה שהוא משבט ראובן והלכה ונשאת לאחד משבט שמעון ומתו היא ובעלה והניחו בן שירשתם, וידוע דהבן מתייחס אחר אביו, הרי שהוסבה נחלת שבט ראובן לשבט שמעון ע"י ירושת הבן את אמו, ואופן השני, ע"י ירושת הבעל את אשתו, יצוייר, כגון אם ירשה אשה את אביה שהוא משבט ראובן ונשאת לאחד משבט שמעון ומתה וירשתה בעלה, ונמצאת נחלת שבט ראובן הוסבה לשבט שמעון ע"י ירושת הבעל את אשתו. והנה אזהרת הסבת נחלה כתיב בשני פסוקים, בפסוק שלפנינו ובסמוך פסוק ט', ותרי קראי למה לי, וע"כ צ"ל דמשום דאפשר להסבת נחלה בשני אופנים ע"י ירושת הבן את אמו וע"י ירושת הבעל את אשתו, לכן כתיב שתי אזהרות בשני פסוקים.
ואמר על זה דהפסוק שלפנינו בהכרח מכוין להסבת נחלה ע"י ירושת הבן כמבואר, יען כי הפסוק הסמוך (ט') בהכרח איירי בהסבת נחלה ע"י ירושת הבעל כדמפרש התם משום דכתיב שם ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר, כלומר שירשנה בעלה אם תנשא לו, שהוא אחר לגבה, אבל אם הוסבה נחלה ע"י בנה שיורשה אינו אחר ממש לגבה, דיורש כרעא דאמיה הוא, וא"כ הפסוק שלפנינו בהכרח איירי בהסבת הבן, כמבואר, ודו"ק. .
(ב"ב קי"ב א׳)
ואמר על זה דהפסוק שלפנינו בהכרח מכוין להסבת נחלה ע"י ירושת הבן כמבואר, יען כי הפסוק הסמוך (ט') בהכרח איירי בהסבת נחלה ע"י ירושת הבעל כדמפרש התם משום דכתיב שם ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר, כלומר שירשנה בעלה אם תנשא לו, שהוא אחר לגבה, אבל אם הוסבה נחלה ע"י בנה שיורשה אינו אחר ממש לגבה, דיורש כרעא דאמיה הוא, וא"כ הפסוק שלפנינו בהכרח איירי בהסבת הבן, כמבואר, ודו"ק. .
(ב"ב קי"ב א׳)