1וכל בת ירשת וגו'. ת"ר, וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, האיך בת יורשת שני מטות, אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ובתו וירשתן יכגון שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון ולא היה להם בנים כי אם בת זו וירשתן, נמצאת יורשת שני מטות.
, מכאן לבת שיורשת את אמה, וק"ו לבן יאר"ל ק"ו לבן שיורש את אמו, ומה בת שהורע כחה בנכסי האב יפה כחה בנכסי האם, בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כחו בנכסי האם, ולולא ק"ו זה הו"א דהירושה נמשכת כפי תולדת המין, הבן יורש את אביו והבת את אמה.
.
(ב"ב קי"א א׳)
2וכל בת ירשת וגו׳. תניא, רבי ישמעאל אומר, הבעל יורש את אשתו, שנאמר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, בהסבת הבעל הכתוב מדבר יבכלומר בשביל הסבת נחלה ממטה למטה על ידי הבעל היורש את אשתו שירשה נחלת אביה משבט ראובן ובעלה משבט שמעון ונמצא שהוסבה משבט לשבט, בכך דבר הכתוב, והקפיד שלא תנשא למטה אחר אלא לאחד ממשפחת מטה אביה וכמש"כ בפסוק הקודם, וא"כ ממילא מבואר שהבעל יורש את אשתו, ואצטריך לדרשה זו יען כי בפרשת נחלות בפ' פינחס אינו מפורש ממש שאחד מן היורשים הוא הבעל את אשתו, עיי"ש לפנינו.
, ואומר (פ' ז') ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, ואומר (פ׳ ט') ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר יגמה שאמר ואומר ואומר לכאורה היה נראה פשוט דמפרש שלא נימא דהפסוק ולא תסוב נחלה איירי בהסבת נחלה ע"י הבן והיינו אשה שירשה את אביה משבט ראובן ונשאת לאחד משבט שמעון ומתה היא ובעלה והניחו בן וירשם, וידוע דהבן מתיחס אחר אביו, וא"כ אין ראיה שהבעל יורש את אשתו כיון דאפשר לצייר הסבת נחלה ע"י אופן אחר כמבואר, לכן מביא דכתיבי שתי אזהרות בשני פסוקים, ולא תסוב נחלה משבט לשבט, ומכוין להדרשה שהבאנו בפסוק הקודם שהאזהרה בפסוק ז' על כרחיך איירי בהסבת הבן, יען שזו שבפסוק ט' ע"כ איירי בהסבת הבעל, כך הי' נראה לכאורה לפרש בדרך פשוט, אבל בגמרא מצרכי הבאת שני פסוקים לענין אחר, ולא ידעתי למה לא מפרשי בגמרא כמש"כ, ועיין בזה. –
והנה בדבר ירושת הבעל את אשתו בארנו, פ' נחלות (פ' פינחס) דעת רוב הפוסקים דהוי מדרבנן, והדרשות שבאו בענין זה הן אסמכתות, ואע"פ דכפי המתבאר כאן ובפסוק הקודם מבואר כמעט מפורש בתורה שהבעל יורש את אשתו, שהרי מוקי שיזהרו מהסבת נחלה משבט לשבט ע"י ירושת הבעל את אשתו, אך בגמרא פלפלו לאוקים שני הפסוקים בהסבת הבן, יעו"ש. וגם לבד זאת י"ל דאין הכרח כ"כ שהבעל הוא יורש ממש, דאפשר לומר שההסבה תהיה ע"י שהאשה תתן נחלתה במתנה לבעלה וכדומה באופנים שונים, וע"ע מש"כ בפ' פינחס שם.
.
(שם שם ב׳)
3וכל בת ירשת וגו׳. תניא, האשה את בניה מנחלת ולא נוחלת, דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה, יורשת ואינה מורשת ידהרבותא בזה אע"פ דכתיב וכל אשה יורשת נחלה ממטות ודרשינן לעיל שנוחלת משני מטות שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר, ולפי"ז היה צריך להקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב אב יורש את בנו כך מטה האם אם יורשת את בנה, קמ"ל דהאם אינה נוחלת, ומסמיך זה על הלשון יורשת דמיותר הוא, דדי היה לכתוב וכל בת נחלה וגו', אלא רומז דרק יורשת שני מטות אבל אינה מורשת לב' מטות אם מתה היא אלא לאחד מהם דהיינו לאביה אבל לא לאמה דאין האם יורשת.
.
(ב"ב קט"ו א׳)
4ממטות. תניא, מניין לבן שקודם לבת בנכסי האם, ת"ל ממטות, מקיש מטה האש למטה האב, מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת טונסמך על הדרשה דלעיל דהא דבן יורש את אמו ילפינן בק"ו מבת דילפינן לה מלשון ממטות והוקשו המטות בתיבה אחת דלא כתיב שני מטות והלכך דרשינן היקש זה שלא די דיורש כבת אלא שגם קודם לה.
.
(שם קי"א א׳)