אשם הוא. אמר רב הונא, אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, אבל לא ניתק לא, מאי טעמא, דאמר קרא אשם הוא – בהווייתו יהא קטואשם שניתק לרעיה הוא אשם שמתו בעליו או שנאבד ונתכפרו באחר ואח"כ נמצא זה, ודינו שמוסרין אותו לרועה שירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבת צבור, ואם שחטו לשם עולה כשר כדין כל מותר דמי חטאת ואשם שמביאין בהם עולות כדי שיהיה הבשר לה' והעורות לכהנים, כפי שיתבאר בסמוך.
ולפנינו בגמרא הגירסא ושחטו סתם כשר לעולה, והעתקנו כפי הגירסא ע"פ מסקנת הגמרא בפסחים ע"ג ב' לא תימא שחטו סתם כשר לעולה, אלא שחטו לשם עולה כשר, וכ"ה ברמב"ם פ"ד הט"ו ממוקדשין, ואשמעינן כאן דאם עדיין לא נמסר לרועה ושחטו לשם עולה פסול, משום דכל זמן שלא נמסר לרועה לא ניתק ממנו שם אשם, וכיון דלאשם לא חזי מפני שכבר נתכפרו הבעלים באחר לכן הוי פסול. ומסמיך זה על הלשון אשם הוא, דמיותר הוא, ודריש בהווייתו יהא כל זמן שנקרא בשמו לא יביאנו לקרבן אחר. ובפסחים ע"ג א' בא דין זה שלא בסמיכות על פסוק זה רק ע"פ סברא חצונית דאם יכשירוהו לעולה קודם שניתק לרעיה יש לחוש שיקריבוהו עולה אף קודם שנתכפרו הבעלים באחר שיתחלפו בין זה לזה, משא"כ כשניתק לרעיה יש היכר.
וע' בתמורה י"ז ב' דרשו מפסוק זה אשם הוא, הוא קרב ואין תמורתו קריבה ולא כשאר קרבנות שתמורתן כמותן. ומסיק בגמרא דידעינן זה מהלכה למשה מסיני, ועיקר הדרשה אשם הוא בא לדין אשם שניתק לרעיה כמבואר לפנינו, ולכן השמטנו אותה דרשה. .
(זבחים ה' ב')
ולפנינו בגמרא הגירסא ושחטו סתם כשר לעולה, והעתקנו כפי הגירסא ע"פ מסקנת הגמרא בפסחים ע"ג ב' לא תימא שחטו סתם כשר לעולה, אלא שחטו לשם עולה כשר, וכ"ה ברמב"ם פ"ד הט"ו ממוקדשין, ואשמעינן כאן דאם עדיין לא נמסר לרועה ושחטו לשם עולה פסול, משום דכל זמן שלא נמסר לרועה לא ניתק ממנו שם אשם, וכיון דלאשם לא חזי מפני שכבר נתכפרו הבעלים באחר לכן הוי פסול. ומסמיך זה על הלשון אשם הוא, דמיותר הוא, ודריש בהווייתו יהא כל זמן שנקרא בשמו לא יביאנו לקרבן אחר. ובפסחים ע"ג א' בא דין זה שלא בסמיכות על פסוק זה רק ע"פ סברא חצונית דאם יכשירוהו לעולה קודם שניתק לרעיה יש לחוש שיקריבוהו עולה אף קודם שנתכפרו הבעלים באחר שיתחלפו בין זה לזה, משא"כ כשניתק לרעיה יש היכר.
וע' בתמורה י"ז ב' דרשו מפסוק זה אשם הוא, הוא קרב ואין תמורתו קריבה ולא כשאר קרבנות שתמורתן כמותן. ומסיק בגמרא דידעינן זה מהלכה למשה מסיני, ועיקר הדרשה אשם הוא בא לדין אשם שניתק לרעיה כמבואר לפנינו, ולכן השמטנו אותה דרשה. .
(זבחים ה' ב')