על שגגתו. תניא, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא כהן משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה אינו מביא אשם תלוי קיגר"ל דביחיד הוי הכל בשגגת מעשה, משא"כ במשיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. ומהאי טעמא גם הצבור אין חייבין באשם תלוי, משום דגם הם אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה דכתיב בהו העלם דבר (לעיל ד', י"ג).
. (הוריות ד' א')
והוא לא ידע ונסלח לו. תניא, המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא, אם נזרק הדם הבשר יאכל, ואמאי והא הוי ליה ידיעה, אמר רבא, אמר קרא, והוא לא ידע ונסלח לו, והאי לא הוי ליה ידיעה בשעת סליחה קידדעיקר הסליחה בשעת זריקת הדם היא. וכדכתיב (פ' אחרי) כי הדם הוא בנפש יכפר, והרי גמר כל כפרת ספיקו והו"ל אשם תלוי כשר, ולא יצא לבית השריפה כדין קרבן שנפסל.
. (כריתות כ"ד ב')