1או גבן. אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד – זהו גבן האמור בתורה קלאר"ל אם אין לו שער גבות העין או ששתי הגבינין מתחברין יחד ממעל לחוטם ונראין כגבן אחד זהו הנקרא בתורה גבן, ובהגהות הרש"ש תמה על לשון זה שלא מצינו כן בשאר מומין לומר זהו באור אותו המום הכתוב בתורה. ולדעתי נראה פשוע, מפני שבבאור מלת גבן יש כמה דעות במשנה, ת"ק ס"ל דגבן הוא כמבואר לפנינו, ור' דוסא סבר, כל שגביניו שוכבין [על עפעפיו], ור' חנינא ס"ל דגבן הוא כל שיש לו שני גבין ושתי שדראות, ולכן נקטו חכמים בלשונם זהו גבן האמור בתורה, ר"ל לאפוקי מדעת ר"ד ור"ח, ועיין לקמן בדרשה או מרוח אשך, דגם שם איתא כלשון זה וגם שם צריך לפרש כמו כאן. ועיין ברמב"ם בפיה"מ ובחבורו דכל הני מומין שחשבו כל התנאים כולהו הוו מומין לכו"ע, ולא פליגי רק בפירוש המלה הזאת.
.
(שם מ"ג ב')
2או דק. זה הדוק, חלזון נחש ועינב קלבהדוק הוא זה שיש לו עור על העין או נקודה לבנה, וחלזון נחש ועינב הוא שנבלל בהשחור שבעין ע"י בליעת בשר לבן כמין נחש, ודרך הבליטה ההיא להיות מנומר כחלזון.
.
(שם ל"ח א')
3או דק. דק שחור משוקע הרי זה מום, צף – אינו מום, דק לבן משוקע אינו מום, צף הרי זה מום קלגר"ל אם יש נקודה שחורה בתוך השחור שבעין והיא שוקעת בתוך השחור ה"ז נקרא דק והוי מום, ואם היתה צפה אינו מום, לפי ששחורה בשחור, וכנגד זה אם יש נקודה לבנה בתוך השחור והיא צפה על השחור ה"ז מום, ואם היתה משוקעת בשחור אינו מום, אבל נקודה בלובן לעולם אינו מום, לפי שהלובן אינו עיקר העין אלא שמנו, וכמבואר בסמוך.
.
(שם שם ב')
4או דק וגו'. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא או דק או תבלול בעינו קלדכיון דענינה אחד הוא מפני חסרון הראיה היה די לכתוב אחד מהם.
, צריכי, דאי כתב דק הו"א משום דמחסרן אבל מבילבליתא לא קלהר"ל דהו"א דוקא דק מפני שחסר המראה כולה, אבל אם רק מבלבל המראה לא.
כתב רחמנא תבלול, ואי כתב תבלול הו"א משים דמבלבלן אבל משום משניותא לא קלור"ל שמשונות במעמדן כגון למעלה או למטה או רואה חדר ועליה כאחת וכפי שיתבאר בסמוך.
כתב רחמנא בעינו קלזוע"ל בפסוק י"ח בדרשה איש עור, ומש"כ שם.
.
(בכורות מ"ד א')
5תבלול בעינו. איזהו תבלול, לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור, בשחור ונכנס בלבן אינו מום קלחסירא הוא העיגול המקיף את השחור שבאמצעית העין, ואם חוט לבן פוסק העיגול ההוא ונכנס לתוך השחור הוי מום, אבל אם חוט שחור נמשך מבפנים לתוך הלובן שבעין אינו מום, מפני שהלובן אינו עיקר העין רק שמנו, ולכן אין מומין כלל בלובן.
.
(שם ל"ח א')
6תבלול בעינו. ריס של עין שניקב שנפגם ושנסדק הרי בעינו קלטריס של עין הוא עפעף של עין, ואם נפגם נקרא שהעין נפגמת.
.
(שם שם)
7תבלול בעינו. כל מה שבעינו, מכאן אמרו, שתי עיניו למטה או למעלה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה קמר"ל אפילו רק עין אחת נתקלקל מקום מושבה, וקמ"ל רישא אף שהב' עינים עומדות בשורה אחת כראוי, וקמ"ל סיפא אף שרק מושב עין אחת נתקלקל.
ורואה את החדר ואת העליה כאחת קמאעיין במ"ר פ' בראשית על הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה, בשר ודם רואה את העליה אינו רואה את החדר, אבל הקב"ה אינו כן אלא רואה שניהם כאחד, וכאן משמע דאפשר גם לבשר ודם לראות חדר ועליה כאחת, וי"ל משום זה גופא הוי מום, כיון דיוצא מכלל טבע הבריאה הקבוע לבני אדם.
או שמדבר עם חבירו ואחר אומר לי הוא רואה קמבר"ל שעיניו עומדות במקום הראוי, אבל אישון העין הוא משונה, שכשהוא נוטה לשמאלו הוא צופה ומביט לימינו, וכן איפכא. וזה כשמדבר עם חבירו נראה כאלו מביט בפני אדם אחר.
.
(שם מ"ד א')
8או גרב. גרב זה החרס קמגגרב הוא מין שחין, ושלשה מיני גרב הן, יבש מבפנים ומבחוץ, לח מבפנים ומבחוץ, יבש מבפנים ולח מבחוץ, וזה דאיירי ביה קרא הכא הוא יבש מבפנים ומבחוץ, אבל גרב דעלמא אינו חרס, דהא כתיב בפ' תבא בגרב ובחרס, אלמא דגרב אינו חרס וההוא יבש מבפנים ולח מבחוץ, והוא היה השחין שהביא הקב"ה על המצרים והוא ילפת שמבואר בסמוך, ומבואר ענין זה אצלנו בפ' וארא בפסוק ויהי שחין אבעבועות.
.
(שם מ"א א')
9או גרב. באדם לא נאמר יבלת ובבהמה לא נאמר דק ותבלול (כ"ב כ"ב), מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לגזירה שוה קמדדבשניהם גרב מיותר, דכש"כ הוא מילפת דלא מאיס כל כך ובכ"ז פסול א"כ כש"כ גרב, ואתיא לדרשה ללמוד כל המומים הכתובים באדם לבהמה והכתובים בבהמה לאדם, כמו חרוץ נתוק וכרות דלא כתיב באדם, וגבן [למ"ד ששדרתו עקומה] לא כתיב בבהמה.
.
(שם מ"ג א')
10או ילפת. זו חזזית המצרית קמההוא מין שחין היבש מבפנים ולח מבחוץ, והוא השחין שהיה במצרים וכמש"כ לעיל אות קמ"ג.
, ואמר ריש לקיש, למה נקרא שמה ילפת, שמלפפת. והולכת עד יום המיתה קמור"ל שאין לה רפואה לעולם, וכדכתיב (בפרשה תבא) בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא.
.
(שם מ"א א')
11או מרח אשך. אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת הרי זה מרוח אשך האמור בתורה קמזר"ל אין לו ביצים בב' כיסים רק שתיהן בכיס אחד [דאלו אין לו כלל פשיטא הוא דהוי בע"מ כסריס] או ב' כיסים ואין לו רק ביצה אחת הרי זה מרוח אשך, דאשך היינו ביצי זכר, ודריש מרוח אשך שנעשו ביציו רוח שנהדפו ממקומם כמו רוח. ובבאור הלשון הרי זה מרוח אשך, עיין מש"כ לעיל אות קל"א.
, ר' ישמעאל אומר, זה שנמרחו אשכיו קמחר"ל שנתמעכו. ודריש מרוח אשך מלשון מרוח ומעיכה, ועיין בתוס' סוטה כ"ו ב' דגרסי זה השחוף [שאינו מזריע].
, ר' עקיבא אומר, כל שרוח באשכיו קמטשביציו נפוחים ומלאים רוח, ודריש מרוח מלשון רוח וכת"ק, ואפ"ה אינו אומר כמ"ש הת"ק, משום דא"כ הול"ל חסר אשך.
, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שמראיו חשוכין קנדריש מרוח אשך בלשון נוטריקו"ן כאלו כתב מראה חשך, והוא עפ"י מדת גורעין ומוסיפין ודורשין, שגורעין חי"ת ממרוח ואל"ף מאשך ומוסיף זה במקום זה והוי מרואי אשך, ור"ל שעור בשרו שחור וחשוך ואף שאינו שחור ככושי ממש, ומדה זו היא אחת מל"ב מדות של ר"א בריה"ג שהתורה נדרשת בהן, ולא ניחא ליה לדרוש כר"ע, משום דא"כ הול"ל רוח אשך. ולדינא כל אחד מהתנאים מודה לחבריה שמה שחשב הוי מום, ולא פליגי רק בפירוש מרוח אשך, וכמש"כ כה"ג לעיל בדרשה או גבן, ולכן קי"ל לדינא דכל אלה שנחשבו כאן בפי' מרוח אשך הויין מומין.
.
(בכורות מ"ד ב')