1כל איש. לרבות הכושי והגיחר והלבקון והקופה והננס והחרש והשוטה והשיכור ובעלי נגעים טהורים קנאהכושי הוא שעורו שחור והגיחור אדום כארגמן והלבקון לבן כשלג, וכל אלה שמות אומות הן שצבע עורן כך, והקופה ארוך ודק שאינו עב כראוי לפי ארכו והוא מכוער, ובעלי נגעים טהורין – כגון בוהק או נגע שכולו הפך לבן כמבואר בפ' תזריע.
.
(תו"כ)
2אשר בו מום. פרט לטריפה ויוצא דופן קנבשנולד בו אחת מסימני טריפות המנויין בפ' אלו טריפות [ולפנינו ס"פ שמיני], משום דהוי מום שבסתר וכמשכ"ל פ' י"ט בדרשה שבר רגל, יעו"ש. או אשה המקשה לילד דרך הרחם והוציאו הולד דרך הדופן, ובבהמה פסול כהאי גונא לקרבן משום דכתיב שור או כשב כי יולד ודרשינן כי יולד כדרכו פרט ליוצא דופן, ואשמעינן כאן דאע"פ דלענין הרבה מומין מדמינן מומי אדם למומי בהמה כמבואר לעיל בפסוק הקודם בדרשה או גרב, אך שאני הכא משום מעוטא דכתיב בבהמה כמש"כ.
.
(שם)
3מזרע אהרן. הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוע ושקיפס ובעלי החטוטרת פסולין קנגהכילן הוא שראשו חד מלמעלה ורחב למטה ודומה לכסוי של חבית שנקרא כילון. והלפתן שראשו דומה לראש לפת שרחבה למעלה והולכת ומתאחדת למטה. והמקבן הוא שראשו דומה למקבת שפדחתו בולט לפניו וכן ערפו בולט ביותר לאחוריו כמקבת שבולט מכאן ומכאן להבית יד. וראשו שקוע שיש באמצע קדקדו שקוע. והרמב"ם פ"ח ה"ב מביאת מקדש מונה גם צוארו שקוע הרבה שראשו מונח על כתיפיו, והכ"מ לא גילה המקור לדין זה, אכן כן מפורש בתוספתא פרק זה שלפנינו. ושקיפס הוא שאין בראשו בליטה מאחוריו כלל, ומילת שקיפס הוא נוטריקו"ן, שקיל פיסא, ור"ל שראשו דומה כאלו נוטל מאחוריו גוש מקדקדו. וחטוטרת הוא שם ידוע בענין השמטת החוליות בין לאחריו ובין לצדדיו, או שנולדה מורסא [בועה] קשה על גביו כדמות חטוטרה [גבנון של גמל].
, דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן קנדר"ל שיהיה דומה לבני אדם בכלל ואע"פ דלא הוי מום. ויתכן דמדייק כן מסירוס לשון הכתוב, דהול"ל כל איש מזרע אהרן אשר בו מום, ונ"מ בזה ובין מום, דבע"מ שעובד מחלל עבודתו משא"כ זה, וע' בתוי"ט פ"ז מ"ג דבכורות. –
ודע דיש עוד שני מומין שפוסלין בכהנים רק משום מראית עין בלבד ולא משום דהוו מומין, והם מי שנשרו ריסי עיניו ומי שנטלו שיניו, וזה מבואר בבכורות מ"ג ב' ומ"ד א'. ולענין נטלו שיניו יש להעיר מלשון הכתוב ס"פ זו ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' שן תחת שן, הרי דקרי לנפילת שן מום. וצ"ל דשם מום הוא שם כולל לחסרון דבר מה ממעלות האדם אף כי אינו חסרון ומום עקרי, וראיה לזה שהרי בין המומין נמנו גם שוטה ושכור, וכ"מ מלשון הפסוק במשלי ט' ומוכיח לרשע מומו. –
והנה בבכורות ג' ב' ומ' ב' הביא הגמרא בזה הענין הפסוק דריש פרשה הבאה איש איש מזרע אהרן, אבל נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל הפ' שלפנינו, כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, יען כי הפ' איש איש וגו' כתיב גבי טומאה ומאי שייך להביאו בענין מומין. ונראה שנשתרבב הט"ס כאן ע"פ הסוגיא דיבמות ע"ד א' ששם מביא הפ' הנ"ל איש איש מזרע אהרן איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן זו תרומה, וגם כאן דרשו איש ששוה בזרעו של אהרן, אבל שם לענין תרומה איתמר ואינו ענין לכאן.
.
(בכורות מ"ג א')
4לא יגש להקריב. לרבות אימורים וקומץ ולבונה וקטורת ומנחת כהנים וכהן משיח ומנחת נסכים והיציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והפתיתות והמליחות והמליקות והקבלות קנהכל אלה אינן עבודות תמות, דעבודה תמה נקראת עבודה שאין אחריה עבודה כמו זריקה והקטרה וניסוך המים והיין כמבואר ביומא כ"ד א' ובכ"מ, משא"כ הני דהן עבודות שיש אחריהן עבודות, והו"א דאינם בכלל איסור לבע"מ, קמ"ל. ועיין לעיל פסוק י"א דאפ"ה מלקות אין בו.
.
(תו"כ)
5מום בו. פרט לשעבר מומו קנודכך משמע הלשון מום בו שעתה הוא בו בשעת עבודה.
.
(שם)