1את המרצע. תניא, רבי אומר, מה מרצע מיוחד שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת סבולאפוקי של עץ וזכוכית. ועיין בסוטה ט"ז א' חשיב בין הדברים שהלכה עוקבת את המקרא תער נזיר שהלכה בכל דבר, והביא שם רש"י מירושלמי [והוא בקדושין פ"א ה"א] שגורס במקום תער – מרצע, ר"ל שהתורה אמרה במרצע והלכה בכל דבר, וקלסה רש"י לגירסת הירושלמי, ולדעתי קשה גירסא זו, שהרי כאן מפורש דעת רבי דדוקא של מתכת וכן קיי"ל, ואם נקיים גירסת הירושלמי הרי תקשה הלכתא אהלכתא, וצ"ע רב.
.
(קדושין כ"א ב')
2ונתתה באזנו. בגובה של אוזן סגר"ל בגופה של אוזן ולא באליה של אוזן, ודעת חד מ"ד בגמרא דרוצעין באליה, וחכמים דחו לדעתו מהא דקיי"ל אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, ואם רוצעין באליה הרי אינו נעשה ע"י זה בע"מ כמבואר בפרק מומין אלו בבכורות, וכמו שהעתקנו כן קיי"ל.
.
(שם שם)
3באזנו ובדלת. הא כיצד, דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת סדר"ל לא שירצע מקודם את האוזן לבד ואח"כ יתן אזנו בדלת וידקור בדלת מעבר השני כדי לקיים ונתת באזנו ובדלת, אלא נותן אזנו מתחלה על הדלת ודוקר האוזן עד שמגיע לדלת, וטעם הדבר משום דבפ' משפטים כתיב ורצע את אזנו, הרי דעיקר רציעה באוזן הוא. ומה שיש עוד לדרוש בפסוק זה הובא לפנינו בר"פ משפטים בענין זה.
.
(שם כ"ב ב')
4לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון, מלמד שהנרצע קונה עצמו במיתת האדון סהולא כמו אם מת האדון בתוך שש שני עבודה שעובד את הבן. וטעם הדבר שמשונה נרצע מתוך שש, הוא משום דכיון דעיקר הרציעה הוא מפני שאומר כי טוב לו עמך, ולכן משעבד עצמו לו, וא"כ ביורשים שאינו יודע איך יהיה גורלו אצלם לא שעבד עצמו להם, ובבבלי קדושין כ"א א' דרשו זה מפ' ועבדו לעולם שבר"פ משפטים.
.
(ירושלמי קדושין פ"א סוף ה"ב)
5ואף לאמתך. מהו לאמתך תעשה כן להענקה, או אינו אלא לרציעה, ת"ל (ר"פ משפטים) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני ורצע, העבד ולא האמה סוומה שלא כלל הפסוק דין זה ביחד עם דין העבד, העניק תעניק להם, וכמו שפתח כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, י"ל משום דיש באמה אופן יציאה נוסף על העבד, והוא היציאה בסימנים, כמבואר ר"פ משפטים, ולכן קבע בה דין זה ביחוד להורות שבכל אופני יציאתה חייבין בהענקה, משא"כ אם היה כוללה בדין העבד היינו אומרים דבאלה אופני היציאה שנוהגין בעבד וחייבין בהענקה כך חייבין באמה ג"כ רק באופנים אלו, ודו"ק.
.
(קדושין י"ז ב')
6ואף לאמתך. הקישה הכתוב לנרצע, מה נרצע אינו עובד את הבן ואת הבת אף אמה העבריה אינה עובדת את הבן ואת הבת סזוהרבותא בזה שאין נוהג בה דין העבד שהוא עובד את הבן, כמבואר לעיל פ' י"ב.
.
(שם ש□)