כי אהבך. מלמד שאם אינו אוהב את רבו אפילו רבו אוהב אותו אינו נרצע נהזה פשוט בפסוק, ובגמרא נקיט זה משום סוף הענין דבעינן שגם רבו יאהוב אותו כפי שיובא בסמוך.
.
(קדושין כ"ב א')
(קדושין כ"ב א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 15 · פסקה 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואת ביתך. מלמד שאם אין לרבו אשה ובנים אינו נרצע נודבית כולל גם אשה גם בני הבית כמ"ש בכ"מ ביתו זו אשתו, ובפ' אחרי בעבודת יוה"כ כתיב שתי פעמים וכפר בעדו ובעד ביתו, הראשון מוסב על אשתו והשני על כל בית אהרן, וע"ע בר"פ משפטים בענין זה.
.
(שם שם)
(שם שם)
כי טוב לו. מלמד שאם הוא חולה אינו נרצע נזפשוט הוא דכשהוא חילה שוב אין טוב לו, ובמכילתא ר"פ משפטים דרשו מזה אם היה חגר או סומא, והיינו הא דחולה. וע"ע בסמוך אות ס' מענין זה.
.
(קדושין כ"ב א')
(קדושין כ"ב א')
כי טוב לו עמך. מלמד שאם אין רבו אוהבו אפילו הוא אוהב את רבו אינו נרצע נחעיין מש"כ בסמוך אות ס' השייך לטעם דרשה זו.
.
(שם שם)
(שם שם)
כי טוב לו עמך. מלמד שאם רבו חולה אינו נרצע נטעמש"כ באות הסמוך.
.
(שם שם)
(שם שם)
כי טוב לו עמך. מהו עמך – עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והיא יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ע"ג תבן, מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו סיתכן דמדייק מדלא כתיב כי טוב לו אצלך, כמו ואהיה אצלו אמון (משלי ח'), היהודים היושבים אצלם (נחמיה ד'), ואיש היה עומד אצלי (יתזקאל מ"ג) ועוד, ובעלמא מבואר כי הלשון עמך מורה על יחס ההשתוות לשניהם, וכמ"ש במ"ר פ' לך, מתחלה כתיב וילך אתו לוט אברם עיקר ולוט טפל לו ובחזירתו שלא היה עוד טפל לו כתיב ויעל אברם ולוט עמו, ובמ"ר פ' וישלח וארבע מאות איש עמו – כעמו, מה הוא וכו', ועיין מש"כ בר"פ בשלח בפ' ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וגם כאן כונת הראיה דכיון שאומר העבד דלכן אינו רוצה לצאת מפני שטוב לו עמך, היינו מפני שהוא שוה לך, מבואר שכן צריך להתנהג עמו.
וזה הוא גם טעם הדרשות הקודמות, שאם אינו אוהב את רבו, שאם אין רבו אוהב אותו, שאם הוא חולה, שאם רבו חולה, אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך, והיינו משום דבעינן שיהיה יחס גופם והרגשותיהם שוין זה לזה. –
והנה בתו"כ פ' בהר הובאה דרשה זו בסמיכות על הפסוק דשם (כ"ה מ') כשכיר כתושב יהיה עמך. וכתבו התוס' בקדושין ט"ו א' ובכתובות מ"ג א' דהנכון כגירסת התו"כ, משום דהתם בא הלשון בדרך צווי וכאן רק בדרך סיפור דברים בעלמא, אבל לפי שבארנו טעם הדרשה מלשון עמך שהוא עמך במדת ההשתוות, ש"מ דכך צריך להתנהג עמו, וא"כ עיקר ראיה מכאן, משא"כ התם השוה אותו רק ביחס שכיר ותושב, וכן כל הפוסקים ומפרשים הביאו בענין זה פסוק זה. .
(שם שם)
וזה הוא גם טעם הדרשות הקודמות, שאם אינו אוהב את רבו, שאם אין רבו אוהב אותו, שאם הוא חולה, שאם רבו חולה, אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך, והיינו משום דבעינן שיהיה יחס גופם והרגשותיהם שוין זה לזה. –
והנה בתו"כ פ' בהר הובאה דרשה זו בסמיכות על הפסוק דשם (כ"ה מ') כשכיר כתושב יהיה עמך. וכתבו התוס' בקדושין ט"ו א' ובכתובות מ"ג א' דהנכון כגירסת התו"כ, משום דהתם בא הלשון בדרך צווי וכאן רק בדרך סיפור דברים בעלמא, אבל לפי שבארנו טעם הדרשה מלשון עמך שהוא עמך במדת ההשתוות, ש"מ דכך צריך להתנהג עמו, וא"כ עיקר ראיה מכאן, משא"כ התם השוה אותו רק ביחס שכיר ותושב, וכן כל הפוסקים ומפרשים הביאו בענין זה פסוק זה. .
(שם שם)
כי טוב לו עמך. מלמד שאינו יכול הרב אמר לעבדו עשה עמי ואיני זנך סאר"ל לאפוקי מעבד כנעני שיכול לומר לו כזה, והיינו שיחזור על הפתחים, וזה הוא מפני שהעבד כנעני נחשב כשדהו וכבהמתו, וסמך על הדרשה הקודמת עמך במאכל וכו'.
.
(כתובות מ"ג א')
(כתובות מ"ג א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad