ונתתי גשמיכם. גשמיכם שלכם ולא גשמי כל הארצות, שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות והם באים ולוקחים מכם ומעשירים אתכם יגפשוט דמדייק הלשון גשמיכם בכנוי, ועי' בס' התורה והמצוה.
. (שם)
גשמיכם בעתם. מהו בעתם – לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית ידר"ל שלא תשתה הארץ גשמים יותר מדאי, מפני שרבוי גשמים מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות, אלא תשתה במדה הדרושה, ולא נתבאר לי האיך מפרש לשון בעתם על מדה, ואולי מפרש בעתם מלשון לעות את יעף דבר (ישעיהו נ׳:ד׳), והיינו לכוין את הדרך הדרוש והנכון. וטעם הדבר שנראה לו להוציא מובן המלה מפשטיה, עי' מש"כ באות הסמוך.
, דבר אחר בעתם – בלילי רביעית ובלילי שבתות טופירש"י בלילי רביעיות [ובלילי שבתות] שאינן טורח על בני אדם דאין הולכין בדרכים מפני איגרת בת מחלת (שם שד) כדאמרי' בפסחים קי"ב ב' עכ"ל. וקצת צ"ע, דהתם בפסחים מבואר רק שלא יצא יחידי אבל בחבורה לית לן בה, וי"ל. ועל לילי שבתות לא נתן טעם, וצ"ל דסמך על טעם הפשוט מפני שבני אדם שובתים ונוחים בבתיהם בלילה ההוא. ומה שנראה לו להדורש להוציא המלה בעתם מפשטה נראה משום דאין לפרש בעתם בשעה שהארץ צריכה לגשמים, דזה כלול במש"כ ונתנה הארץ יבולה וגו' דממילא מבואר דהגשמים ירדו בעת הדרוש, וא"כ ל"ל להוסיף עוד מנתינת הגשם בעתם, ולכן דריש בעתם לכונה אחרת כמבואר.
. (תענית כ"ב ב')
ועץ השדה וגו'. תניא, מניין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, ת"ל ועץ השדה יתן פריו טזדעץ השדה משמע אילן הגדל בשדה, ואין דרך אילן שבשדה לעשות פרי, והוא אילן סרק.
. (תו"כ)