ואכלתם לחמכם לשובע. אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא והוא מתברך במעיו, כענין שנאמר (פ' משפטים) וברך את לחמך ואת מימך יזדאין לומר שהכונה שתהיה לכם תבואה מרובה עד שתאכלו הרבה לשובע, דזה ידעינן מהברכה הקודמת והשיג לכם דיש את בציר וגו', דמזה מבואר שיהיה תבואה מרובה, וא"כ ל"ל לשנות עוד פעם ענין זה בהא דואכלתם לשובע, אלא ודאי הכונה כמבואר שתאכלו מעט ותשבעו. והרבוי תבואה י"ל שצריך כדי למכור למדינות אחרות כמבואר בפ' הקודם בדרשה ונתתי גשמיכם.
. (תו"כ)
וישבתם לבטח בארצכם. בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה יחלכשתצאו ממנה, ואע"פ שתעשו רצונו של מקום, מפני שהיא מקום הנאות לקדושה ולהשראת שכינה וממילא אינה חלה רק בעת שיושבים בתוכה, וכמו שלא יתקיים פרח שושן רק באדמה פוריה ושמנה ולא אם יעקרוהו ממקומו. וטעם דיוק דרשה זו נראה דהוא מיתור המלה בארצכם, דהא כל ענין התורה בכלל נסמך על הביאה וההויה בארץ.
. (שם)