כי כספו הוא. תניא, ר׳ אליעזר אומר, המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום, שניהם אינן בדין יום או יומים קנאר"ל אם הכהו המוכר או הלוקח בתוך השלשים יום והמיתו הרי זה נהרג עליו ואין לו הקולא מדין יום או יומים וכדמפרש. , זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו כספו, והתורה אמרה כי כספו הוא – כספו המיוחד לו קנבהלוקח חייב לפי שאינו תחתיו שהרי משמש הוא את המוכר והמוכר מפני שאינו שלו, ועיין לעיל ריש פסוק כ' מה שדרשינן עוד מן כי כספו הוא. . (ב"ק צ' א')
כי כספו הוא. מה כספו שרשותו גמורה לו אף עבד שרשותו גמורה לו, יצא עבד של שני שותפין שאין רשותו גמורה לו קנגוברמב"ם סוף פ"ב מרוצח הוסיף בזה עבד שחציו עבד וחציו בן חורין, וזה על יסוד דרשא זו. . (מכילתא)