1וכי ינצו. תניא, א"ר אלעזר, במצות שבמיתה הכתוב מדבר, דכתיב (פ׳ כ"ג) ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש קנדר"ל במחלוקת עם כונת מיתה שהיה מתכוין להרוג את חבירו, משום דכתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש, ואם לא היה מתכוין אלא היה שוגג אמאי נהרג, ומשמיענו בזה שאם נתכוין להכות את זה והרג אחר חייב. .
(כתובות ל"ג א׳)
2וכי ינצו. מה ת"ל וכי ינצו וכי יריבון (פ׳ י"ח), ליתן המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין קנהר"ל דכיון דכבר כתיב ענין הפסוק וכי יריבון אנשים דמבואר שם דחייב בחמשה דברים אם לא מת, ואם מת חייב מיתה, וא"כ למה לי עוד הפסוק וכי ינצו ומה אנו למדין ממנו עוד, ומשני דכיון דבפסוק וכי יריבון מבואר שהיה מכוין למי שהרג אשמעינן בפסוק וכי ינצו דאפילו היכא שכוון לאחר והרג לזה שהרג ג"כ חייב מיתה, וכמו שצייר הכתוב וכי ינצו אנשים ונגפו אשה, ומפרש עוד בירושלמי דאי משום הא היה די לכתוב וכי ינצו דמבואר ביה שחייב אפילו אם כוון לאחר, ול"ל עוד הפסוק וכי יריבון דמבואר ביה שכוון לזה שהרג דכש"כ הוא, אלא שיש עוד כונה בפסוק זה לאשמעינן בכהאי גונא שאם הכהו על ידו וצריך לחתכו חייב ליתן לו דמי היד אף שלא נתכוין לקטוע היד, וזהו כונת הלשון ליתן המתכוין על שאינו מתכוין, דהפסוק וכי יריבון דאיירי במתכוין את זה שהרג מורה על הפסוק דוכי ינצו דאיירי בלא מתכוין לזה שג"כ חייב, והפסוק וכי ינצו דאיירי באינו מתכוין מורה על הפסוק וכי יריבון דאע"פ דאיירי שם במתכוין בכ"ז חייב ג"כ באופן שלא כוון בכוליה וכגון שלא כוון לקטוע היד ואח"כ נדרש לקטוע ג"כ חייב בדמי היד. .
(ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ג)
3וכי ינצו אנשים. אנשים ולא שוורים קנודשור שנתכוין להזיק שור אחר או אשה ויצאו ילדיה פטורים הבעלים מדמי ולדות, משום דלא חייבה תורה אלא באנשים. ועיין ברמב"ם פי"א ה"ג מנזקי ממון ולקמן בפסוק ובעל השור נקי. .
(ב"ק מ"ב א׳)
4אשה הרה. תניא, ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה, ומה ת"ל הרה / לומר לך שבח הריון לבעל קנזששמין כמה אשה הרה משובחת מחמת הולדות ואותו היתרון משלם לבעל, ועיין בסמוך. .
(שם מ"ט א׳)
5אשה הרה. תניא, רשב"ג אומר, ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה, ומה ת"ל הרה – כדר' אליעזר בן יעקב, דאמר אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון קנחומפרש בגמרא, אמר רב פפא, לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכא דסליק ביה חמימות, והיינו כנגד כל הגוף לאפוקי יד ורגל, והנה הרמב"ם לא הביא הא דראב"י, וצ"ע בטעמו, ובס' התוה"מ כתב בטעמו דמכיון שפסק כרבנן דשבח ולדות לבעל [בדרשה הקודמת] א"כ הלשון הרה מבעי ליה לדרשה זו ואינו מיותר לדרשה דראב"י, עכ"ד. אבל הדברים תמוהים, דהא באמת ראב"י לא חידש דינו על פי סמך על פסוק זה אלא מסברא חידש, ורק רשב"ג מסמיך ליה אפסוק זה, וא"כ מהיכי תיתא דלא לפסוק כראב"י, ובפרט שרב פפא מבאר ומפרש דין זה כמש"כ, וגם קיי"ל כראב"י משום משנת ראב"י קב ונקי, ולכן השמטת דין זה ברמב"ם צ"ע רב, ובשטמ"ק כאן בשם הרא"ה פסק כראב"י. .
(שם שם)
6ויצאו ילדיה. מעוט ולדות שנים, ומניין אפילו אחד, ת"ל הרה – מכל מקום קנטר"ל דע"כ א"א לפרש ילדיה הרבים, דהא דרך התולדה להוליד רק ולד אחד, ומה שכתב ילדיה י"ל דבא להשמיענו רבותא דאינו אנוס גם בתאומים אשר הריונה קשה ויותר מסוכן. .
(מכילתא)
7ולא יהיה אסון. אמר אביי, נאמר אסון בידי אדם ונאמר אסון בידי שמים, וקרהו אסון (פ' מקץ), מה אסון הנאמר בידי אדם פטור פן התשלומין אף אסון הנאמר בידי שמים פטור מן התשלומין קסר"ל כמו שהעושה מעשה שחייב עליו מיתה בידי אדם ותשלומי כסף פטור מתשלומין משום דקים ליה בדרבה מיניה, כגון הקורע בגדי חבירו בשבת, כפי שיתבאר בדרשה הבאה, כך מי שחייב כרת או מיתה בידי שמים כגון העושה כזה ביוהכ"פ ג"כ פטור מתשלומין מטעם הנ"ל, והרבותא בזה נראה דאע"פ שאין העונש כרת או מיתה ביד"ש נראה כן בעוה"ז מפורש כמו מיתה בידי אדם, בכ"ז הוא חמור מעונש כסף ונחשב לרבה מיניה. .
(כתובות ל׳ א׳)
8ולא יהיה אסון. כל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון, שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש [הא אם יהיה אסון לא יענש] קסאומשמע הא אם יהיה אסון דמחויב מיתה לא יענש, ולכן הבא על אחת מן העריות שמחויב מיתה אינו משלם קנס המבואר בדין אונס בפ' תצא, והוא הדין למי שנתחייב מלקות ומיתה ג"כ לא ענשינן ליה בשני העונשין אלא בחמורה. [ואפי' היה שוגג שאין בו חיוב מיתה ג"כ פטור מתשלומין, לפי שכל עבירה שיש בה מיתת ב"ד אין משלם ממון, ויתבאר זה לפנינו ס"פ אמור], וטעם הדבר משום דכתיב במלקות והכהו לפניו כדי רשעתו (פ' תצא) ודרשינן משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, ובגמרא מצרכינן פסוק זה ופסוק כדי רשעתו חד למיתה וממון וחד למלקות וממון, ואי הוי כתיב מיתה וממון הו"א דפטור מממון משום דאיכא אבוד נשמה, ואי הוי כתיב במלקות וממון הו"א משום דלא חמור איסוריה לכך אצטריכו שניהם. –
ודע דבכלל זה דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות לא הוי חיוב מלקות משום שני לאוין, לומר דאינו חייב מלקות שמונים או הרבה מיני קרבנות משום עבירה אחת, משום דאל"ה לא מצינו ידינו בכל הש"ס בענין חיובי מלקות משום כמה לאוין כאחד, וכמו שרגילין לומר לעבור עליו בשני לאוין, ובמכות י"ט ב' אכל פוטיתא לוקה ד', ובכריתות י"ג ב' יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד, וכדומה הרבה, וצ"ל בטעם הדבר משום דלא שייך בזה אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, משום דעונשין ממין אחד אינם נקראים משום שתי רשעיות, ועיין תוס' מו"ק ב' ב' ומש"כ בפ' תצא. .
(שם ל"ו ב)
9ענוש יענש. אתה אומר ממון או אינו אלא מיתה, הרי אתה דן, נאמר כאן עונש ונאמר להלן (פ׳ תצא) וענשו אותו מאה כסף, מה להלן ממון אף כאן ממון קסבמה שנראה לו להביא דוקא מפסוק זה אע"פ דבלא"ה מצינו בכ"מ ענין עונש ממון, אפשר לומר משום דבפסוק זה מבואר שתמורת יסורי הגוף מענישין בעונש כסף, וילפינן זה גם לכאן, אבל בלא פסוק זה הו"א דעונש כסף הוא רק לעומת חטא בעניני כסף ולא לעומת יסורי הגוף. אך אינו מבואר בכלל ל"ל לגז"ש זו, תיפוק ליה דבפסוק זה גופיה מבואר דעונש זה הוא כסף כיון דכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה, ובמיתה לא שייך לשון זה, וי"ל דהיינו מפרשים כאשר ישית – אם ידרוש בעל האשה שימיתוהו ואם ירצה יכול למחול, וכמו שאנו מפרשים כן באמת לשון זה לענין ממון כמו שפירש"י כאן כאשר ישית – לכשיתבענו הבעל.
אך קשה איך אפשר כלל להסתפק דעונש שבכאן הוא מיתה, והא עונש מיתה מבואר בסמוך בפסוק דהוא רק אם יהיה אסון, וצ"ל דהכונה כאן או עונש מיתה או עונש ממון אם ירצה בעל האשה, משא"כ אם יהיה אסון הוא רק עונש מיתה, יעו"ש. .
(מכילתא)
10כאשר ישית. יכול כמה שירצה, ת"ל ונתן בפלילים, מגיד שאינו משלם אלא על פי דיינים קסגומה דכתיב כאשר ישית בעל האשה הכונה – כאשר ידרוש, אבל אם אינו דורש אין ב"ד נזקקין לגבות וכפירש"י בפסוק זה וכמש"כ באות הקודם. .
(שם)
11בעל האשה. אמר רב פפא, התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות, דאמר קרא כאשר ישית עליו בעל האשה קסדפירש"י אבועל קפיד, והרמב"ם השמיט דין זה ולא נתבאר טעמו, ולכאורה אפשר לומר עפ"י המבואר בדרשה הסמוכה מירושלמי דהבא ביאה אסורה אינו נקרא בעל הריון, משום דבעינן זה שראוי להיות בעל, וא"כ גם בא בזנות בכלל שאין ביאה זו של בעל אך זה דוחק דהתם איירי בבא על אמו ואחותו שאינו ראוי מעולם ולעולם להיות להן לבעל משא"כ כאן, ולכן השמטת דין זה ברמב"ם צ"ע. .
(ב"ק מ"ג א׳)
12בעל האשה. שאל ר' עוקבא, בא על אמו בא על אחותו ג"כ בעל הריון הוא [אמרו לי׳], כתיב בעל, את שראוי לקרותו בעל יצאו אלו שאין ראוין לקרותן בעל קסהדחייבי כריתות נינהו ולא תפסי בהו קדושין, ולפי"ז צ"ל דגם בחייבי לאוין הדין כן למ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, וצ"ל דר' עוקבא ס"ל דקדושין תופסין בחייבי לאוין, ולכן צייר דין זה רק בחייבי כריתות. ובהיות כן צ"ע על הרשב"א בחידושיו בסוגיא דבבלי כאן שהביא זה הירושלמי והעתיק ר' עקיבא במקום ר' עוקבא, וכתב דלר' עקיבא דס"ל חייבי לאוין אין קדושין תופסין בהם שייך דין זה גם בחייבי לאוין, אבל לפי"ז קשה למה צייר דין זה בחייבי כריתות, אבל באמת הגירסא הנכונה ר' עוקבא והוא ס"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין, ולכן צייר זה רק בח"כ, ובבבלי מצינו אמורא רב עוקבא, ע' שבת ל"ז ב', ס"ג א', ובעירובין ל"ד ב', והוא איננו מר עוקבא שבש"ס. .
(ירושלמי ב"ק פ"ה ה"ה)
13ונתן בפלילים. מכאן שפלילים היינו דיינים קסובא לפרש בזה הפסוק דישעיה כ"ח פקו פליליה, ואע"פ דבדרשה הבאה יליף על בפלילים שבכאן גופא דהוא לשון דיינים, וא"כ הו"ל יותר להביא מאותו הפסוק המלמד על הפסוק שלפנינו, י"ל דכיון דעכ"פ ידעינן דפלילים שבפסוק הוי דיינים ניחא ליה להביא מפסוק זה שהוא מוקדם בתורה. .
(מגילה ט"ו ב׳)
14ונתן בפלילים. אין פלילים אלא דיינים, שנאמר (פ׳ האזינו) ואויבינו פלילים, ואומר (שמואל א ב׳:כ״ה) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים קסזעיין מש"כ בדרשה הקודמת. .
(מכילתא)