ואם אסון יהיה. אין אסון אלא מיתה, ואע"פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר שנאמר (פ' מקץ) וקראתו אסון קסחמה שאמר זכר לדבר דמשמע שאין זה ראיה גמורה י"ל משום דיש סברא לומר דיעקב מחבתו היתרה לבנימין חשש גם לאיזה אסון שהוא אף לא אסון מיתה. ומכאן צ"ע במש"כ רש"י ור"ן בסוגיא דפ"ק דפסחים דלשון ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר אמרינן רק היכא שהראיה היא מדברי קבלה ולא מדברי תורה והלא הכא אמר לשון זה אף בראיה מדברי תורה, וצ"ע. ועיין בענין זה לעיל בפ' בא בפסוק שאור לא ימצא בבתיכם. . (שם)
ונתתה נפש. תניא, נפש הוא משלם ואינו משלם ממון תחת נפש קסטלאפוקי מדעת רבי דס"ל בכ"מ בגמרא דנפש שבכאן פירושו ממון, ואזלי לשיטתייהו דרבנן ס"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב לכן מפרשי ונתתה נפש תחת נפש ממש, ורבי ס"ל דבכהאי גונא פטור ולכן הוי פירוש ונתתה נפש – ממון, וצ"ל דלא קשה אליבא דחכמים ממה דמפרשינן בסמוך עין תחת עין אינו אלא ממון, וכן ביתר הפרטים שם, שן, כויה, פצע וחבורה, וכאן אנו מפרשין ממש, יען דסמכינן בזה על הדרשה דדרשינן בפ' מסעי ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים [עיין ב"ק פ"ג ב'] ולכן בהמית את הנפש דרשינן נפש ממש, משא"כ בסימא עין ושארי נזקין דרשינן תחת – ממון, ודו"ק. . (שם)