לא תצאו. יכול אפילו שלא בשעת עבודה ת"ל (פ' אמור) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ולא יחלל הוי אומר בשעת עבודה יאר"ל שלא יניחו עבודה ויצאו. ומבואר בתו"כ דמצוה זו לדורות היא ולא רק לשעה שנמשחו אז, ואף כי לפי"ז מיותר האזהרה גבי כהן גדול ומן המקדש לא יצא אחרי שכבר נאמרה כן בכל הכהנים, פירש הרמב"ם בפ"ו ה"ו מביאת מקדש דאצטריך לשנות ביחוד בכה"ג מפני חילוקי הדינים שבין כה"ג לכה"ד, דכה"ד שעבד ושמע שמת לו מת אינו גומר מפני שהוא אונן, אבל כה"ג גומר עבודתו, דקיי"ל (לקמן בפרשה) כה"ג מקריב אונן, ועיין משכ"ל בפ' אמור בפסוק הנזכר.
. (תו"כ)
כי שמן משחת ה'. תניא, מניין לאבילות שבעת ימים מן התורה, א"ר הושעיא, כתיב כי שמן משחת ה' עליכם, כשם שנתרויתם משמן המשחה כל שבעה כך שמרו על אחיכם כל שבעה יבאסמכתא בעלמא היא, דלדעת רוב הפוסקים הוי ענין אבילות מדרבנן כמו שבארנו ס"פ ויחי, אך רגילים חז"ל להמציא לתקנותיהם סמך ורמז בתורה, ובירושלמי כאן ובבבלי מו"ק באו כמה דרשות ורמזים לענין זה.
. (ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה)
משחת ה' עליכם. יכול אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה, מניין לכהנים של כל הדורות יגשאסור להם לצאת מן המקדש בשעת עבודה כמש"כ לעיל אות י"א.
, ת"ל כי שמן משחת ה' עליכם ידעיין ברמב"ם פ"ב ה"ה מביאת מקדש שמפרש כהנים של כל הדורות אפילו כהנים הדיוטים, והראב"ד פירש דקאי רק על כהנים גדולים מפני שהשמן משחת קודש מרבה אותם, עכ"ל. ובאמת אי משום הא לא אריא, די"ל הפי' כי שמן משחת ה' עליכם, ר"ל שמשיחתם עליהם מקדישתם לדורות, וכמו דכתיב והיתה להם משחתם לכהונת עולם לדורותם.
. (תו"כ)