1יין ושכר. תניא, ר' אלעזר אומר, יין ושכר אל תשת, אל תשתהו כדרך שכרותו, הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא פטור טומבואר בגמרא דדרך שכרותו הוא רביעית יין חי שעברו עליו ארבעים יום ובבת אחת ולא מזוג ומעט מעט, אבל ביתר מרביעית חייב ומחלל עבודה אפילו מזוג ומעט מעט. ובגמרא כאן ג' פלוגתות בענין זה, דעת רבנן דשכר הוא שם כולל ליין המשכר ולאפוקי שאר משקין המשכרים, ומה דכתיב יין ס"ל דבא בזה להורות דיין באזהרה [בלאו] ושכר במיתה, ור' יהודה ס"ל דשכר הוא שם כולל לכל המשקין המשכרים, ומה דכתיב יין ס"ל דיין במיתה ושכר באזהרה, ור"א ס"ל דשכר הוא שם התואר לערך שתית היין, והיינו שלא ישתה יין באופן שישכר בלא מים ובלא הפסק, כמש"כ. ופסקו בגמרא כר"א, ולכן קבענו בפנים כדעתו.
ואינו מבואר מה ראו רבנן ור"א להוציא המלה ושכר מפשטה, דמשמע שהוא שם, ר"ל יין אל תשת ושכר אל תשת. ואפשר לומר דקשה להו למה כתיב בענין זה ביחזקאל מ"ד רק יין לא ישתו ונשמט שכר, אלא ודאי דשכר הוא תואר לשם יין, וכיון שכן לא היה צריך יחזקאל לפרש בפרטיות, דידוע הוא מביאור השם יין שבתורה.
גם י"ל דס"ל אי ס"ד דשכר שם הוא וקאי על שאר דברים המשכרים, וכר' יהודה, א"כ כיון דאיכא בהו גם מידי דאכילה כגון דבילה קעילית כמבואר בסוגיא [ובכתובות י' ב' אכל תמרים אל יורה] הו"ל לכתוב גם אל תאכלו, דאף דשתיה בכלל אכילה אבל בודאי אין אכילה בכלל שתיה, ולכן דרשו המלה לשם תואר כל אחד לפי דרכו, כמבואר, ודו"ק.
[בריתות י"ג ב'].
2יין ושכר וגו'. תניא, מניין לשתויי יין שאם עבדו עבודתן מחוללת, ת"ל יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקודש ובין החול טזר"ל להבדיל בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת, והיינו עבודת שתויי יין דעלה קאי.
.
(זבחים י"ז ב')
3אתה ובניך. אין לי אלא בביאה, ביציאה מניין, ת"ל אתה ובניך, ומניין לעשות את המזבח כאהל מועד ת"ל אתה ובניך, ומניין שאינו חייב אלא בשעת עבודה ת"ל אתה ובניך יזבאור הדרשה, כי לפי פשטות הלשון היה צ"ל יין ושכר אל תשת בבואך אל אה"מ אתה ובניך, כיון דכל עיקר הקפידא רק שלא ישתו בביאה לאה"מ הו"ל להקדים עיקר המכון ואח"כ להוסיף הפרטים אתה ובניך וכמו דכתיב בפ' ראה תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו אתה ובנך וגו', ולכן דריש דשתי מיני אזהרות כאן, האחת שבכלל לא תשתה יין אתה ובניך אף שלא בכניסה למקדש, אלא שאם הכניס עמו יין למקדש ושתה ויצא ג"כ חייב, ושוב מפרש תכלית האזהרה כדי שלא יתחייבו מיתה בבואם לעבוד כשהם שתויי יין.
.
(תו"כ)
4אתה ובניך אתך. מהו אתך – בדומין לך, מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומין יחדמלת אתך מיותר הוא, וגם סותר תכלית כונת הענין, דמשמע שאתך לא ישתו אבל לעצמם ישתו, וזה בודאי אינו כן, כיון דהטעם הוא מפני חילול עבודה לכן אסורים בכל אופן, ולכן דריש מיתור לשון אתך שיהיו בדומין לך, ראוין להקרבה כמותך ולא חללים ובעלי מומים, וכהאי גונא דרשו בסנהדרין ל"ו ב' הפ' דפ' יתרו ונשאו אתך – בדומין לך, ובע"ז ו' א' הפ' דפ' נח תביא אתך – בדומין לך, כשרות ולא טריפות. אמנם לפי"ז היה אפשר לומר מה אתה כהן גדול אף בניך כהנים גדולים, ולפי"ז לא תהיה האזהרה רק על כהנים גדולים, אך באמת זה אינו, דכיון דעיקר הטעם משום חילול עבודה, א"כ מה לי כה"ג מה לי כה"ד.
.
(שם)
5בבואכם. בשעת ביאה לא תהא שיכרות יטר"ל כיון דעיקר הקפידא היא שלא יעבוד עבודה כשהוא שיכור, א"כ אין נ"מ אם שותה בשעת ביאה ממש למקדש או גם אם שתה מקודם ובשעת ביאה עדיין שיכור הוא, וזהו שאמר בשעת ביאה לא תהא שכרות בכל אופן שהוא.
.
(ב"מ צ' ב')
6ולא תמותו. מכאן לשתויי יין שהם במיתה כלכאורה דרשה זו מיותרת, דהא כן מפורש בפסוק ומה חדשה הגמרא בזה. וי"ל משום דאפשר הלשון ולא תמותו גם בדרך שלילה, ר"ל שאם תעשו כן בודאי לא תמותו, אבל בעשיית ההיפך אינו מוכרח שימותו, וכמו דכתיב ביומו תתן שכרו ולא יקרא עליך אל ה', שאינו מפורש שאם לא יתן ביומו בודאי יקרא, ובמקום שרוצה הכתוב לבאר ודאית ההיפך כתיב פן, כמו לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (פ' חקת), ולכן אשמעינן הגמרא דמש"כ ולא תמותו הוא בדרך חיוב והוא ע"ד מכלל הן אתה שומע לאו ולהיפך.
.
(סנהדרין פ"ג ב')
7חקת עולם. נאמר כאן חקת עולם ונאמר במחוסרי בגדים (פ' תצוה) חקת עולם, מה התם לא חלקת בין עבודה לעבודה אף כאן לא תחלק בין עבודה לעבודה כאר"ל דהיה אפשר לומר דרק אז מחוללת עבודה בשכרות רק עבודה כזו שאם עשאה זר חייב עליה מיתה, אבל עבודות שאין הזר חייב עליהן מיתה, כגון יציקות ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות וכו', מפני דבעינן עבודה תמה כמבואר במשנה זבחים קי"ב ב', אינן מחוללות בשתויי יין, על זה אמר דילפינן בגז"ש חקה חקה ממחוסר בגדים, דכמו שהוא מחלל עבודה בכל העבודות דבלא בגדי כהונה הוי כזר וזר מחלל כל עבודה אף שאינו חייב מיתה, כך שתויי יין חייבים בכל העבודות.
.
(זבחים י"ח א')