נפש אשר תגע בו. אשר תגע – ולא המסיט ככל לשון זה מיותר, דהא כבר כתיב בפסוק הקודם או איש אשר יגע, וא"כ הו"ל להתחיל פסוק זה מן וטמאה עד הערב, ולכן דריש מכפל הלשון שבא להוציא המסיט [היינו שע"י תנועת גופו במקצת החפץ הטמא מתנועע כל החפץ], וכמו בזב (ס"פ מצורע) דכתיב ג"כ הלשון נגיעה קי"ל דאפי' המסיט חייב קמ"ל הכא ע"י כפילת הלשון אשר יגע דדוקא נגיעת גוף בגוף טמא ולא המסיט.
. (שם)
כי אם רחץ בשרו. תניא, נאמר כאן כי אם רחץ בשרו במים ונאמר להלן (פ' ז') ובא השמש וטהר, הא כיצד, כאן למעשר כאן לתרומה כאמעשר קול מתרומה, שהאוכל מעשר בטומאה הוא בלאו והאוכל תרומה בטומאה הוי במיתה, ולכן הא דמבואר דדי לאכילת קדשים רק רחיצה לבד, איירי במעשר, והא דבעינן גם ביאת שמש מיירי בתרומה. וע"ע מענין זה לפנינו לעיל ר"פ תזריע בפסוק ח' בדרשה וטהרה.
. (יבמות ע"ד ב')
רחץ בשרו במים. יכול יהא מרחיץ אבר אבר, ת"ל ובא השמש וטהר (פ' ז'), מה ביאת שמשו כולו כאחת, אף רחיצה במים כולו כאחד כבביאת השמש בעת שמתכסה נקודת אורה האחרון תתכסה כולו בפעם אחד, ואף כאן שלא ירחיץ אבר אבר אלא יהיה מים שכל גופו עולה בהן כאחד, וגם ממילא מבואר שאם טבל ועלה ונמצא בו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה ולא סגי שיטבול אותו האבר לעצמו. וטעם הדיוק והדמיון לביאת השמש י"ל פשוט מדלא כתיב וטמא עד הערב כמו בעלמא. והנה תוכן דרשה זו הבאנו לעיל בס"פ מצורע בפסוק ורחץ במים את כל בשרו (ט"ו ט"ז) ושם בארנוה.
. (תו"כ)