1הכה תכה. אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן, מניין שאם אין אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בבל הכאה שאתה יכול, ת"ל הכה תכה מכל מקום נהבאור הוא מפני שהמקור הנלוה אל הפעל מורה שתעשה הפעולה בכל אופן שהוא, וכמה דרשות כאלה באו בגמרא.
.
(ב"מ ל"א א')
2את ישבי העיר. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ששהו בעיר שלשים יום הרי הם כיושבי העיר ומצילין אותה נאאם משלימים הרוב שלא עבדו נדונים העובדים כיחידים שממונם וטפם נצולים והם בסקילה, והוא הדין במשלימין לרוב החיוב, משום דשעיר שלשים יום חשוב לחשב את העובר דרך העיר ליושב העיר, וכמו דקיי"ל חשיבות מספר זה לכמה ענינים, כמו סתם הלואה שלשים יום וסתם זמן ב"ד שלשים יום, והשוהה בעיר שלשים יום נותן לתמחוי של צדקה באותה העיר, והנודר מיושבי העיר אסור ליהנות ממי שנשתהא שם שלשים יום, ובהוחזק שמו בעיר שלשים יום כותבין כך בשטרות וגיטין, וטלית שאולה פטורה מציצית עד שלשים יום, והשוכר בית בחו"ל פטור ממזוזה עד שלשים יום, ועוד כמה ענינים, וי"ל בטעם מספר זה ע"פ מה דקיי"ל שלשים יום בשנה חשוב שנה, ועיין מש"כ ר"פ תצא בפ' וישבה בביתך וגו' ירח ימים.
.
(סנהדרין קי"א ב')
3כל אשר בה. אשר בה – פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה, כל אשר בה – לרבות נכסי צדיקים שבתוכה נבר"ל נכסי צדיקים הגרים בתוכה. ומפרש בגמרא אמר ר' שמעון, מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכה – ממונם, לפיכך ממונם אבד, ופירש"י בכ"מ דריש ר"ש טעמא דקרא, עכ"ל. וכתב התוי"ט וז"ל, ולי נראה דכיון דלענין דינא לא נ"מ מידי נתנה תורה רשות לדרוש טעמיה, עכ"ל, וכונתו דבזה גם חכמים ס"ל טעם זה, כיון דאין נ"מ לדינא, ובתו"ח הקשו דהא נ"מ רבתא לדינא בין טעמא דקרא ובין גזירת הכתוב לענין אם נפל לצדיק שאינו גר בתוכה ירושה באותה העיר, דאי הוי רק מגזה"כ יאבדו כיון שהם נכסי צדיקים שבתוכה, ולטעמא דקרא לא יאבדו כיון דלא שייך בהו הטעם מי גרם להם שידורו בתוכה, ועוד הקשו על הרמב"ם שכתב טעמא דר"ש ובעלמא פסק דלא כר"ש דדריש טעמא דקרא.
ואני תמה מאוד על עיקר הדברים שכתבו דנ"מ לענין אם נפל ירושה באותה העיר לצדיק שאינו גר בתוכה, דהא אם אינו גר בתוכה פשיטא ופשיטא לכו"ע דלא יאבדו, דהמלה שבתוכה שבמשנה קאי גם על הצדיקים גם על הנכסים, ועל זה נאות טעמיה דר"ש ובודאי גם חכמים ס"ל כן כיון דאין נ"מ לדינא וכמש"כ התוי"ט וגם דברי רמב"ם מבוארים. –
ועיין בערכין ז' ב' פירש"י בענין זה וז"ל, וקיי"ל בסנהדרין צדיקים שבתוכה יוצאין ערומין ממנה, עכ"ל, וצ"ל דהלשון ערומין אשיגרא דלישנה הוא ע"ד מ"ש פלוני יצא נקי מנכסיו, יען כי באמת קיי"ל דרק ממונם אבד, אבל המלבושים שעליהם מקיימים.
.
(סנהדרין קי"ב א')
4בהמתה לפי חרב. בעי רב חסדא, שחטה מהו לטהרה מידי נבילה, מי אמרי' לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה לא שנא קטלה או דלמא קטלה דוקא, תיקו נגוקיי"ל לחומרא, יען דפשטות הלשון מורה דהשחיטה לא מהני בה מידי ומיתה בעלמא היא, כיון דכתיב לפי חרב, ובספרי כאן איתא דרשה בהמתה ולא בהמת שמים [קדשים], ובגמרא כאן בשם ר"ש ולא בהמת בכור ומעשר, ולא קיי"ל כן, כבדרשה הבאה, ולכן השמטנום.
.
(שם שם)