מעמדים. תניא, איסי בן יהודה אומר, זה אחד מן חמשה מקראות שאין להם הכרע מגר"ל די"ל ארבעה גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה. וכתב הרמב"ם בפ"ג ה"ב מבית הבחירה וז"ל, בכל קנה וקנה שלשה גביעים וכפתר ופרח והכל משוקדים, עכ"ל. והנה באמת בענין הכפתרים ופרחים (פסוק ל"ג) אינו מבואר דהכפתרים ופרחים מששת הקנים צריכים להיות משוקדים, משום דא"כ הו"ל לכתוב שלשה גביעים בקנה האחד משוקדים כפתור ופרח, ולפי"ז צ"ע מנ"ל לרמב"ם דגם הכפתורים ופרחים שבששת הקנים צריכים להיות משוקדים. והכ"מ כתב בשם ר"י קורקוס דטעמו הוא ע"פ הגמ' דמשוקדים אין לו הכרע, אבל זה תימא דהא הגמ' איירי במשוקדים שבפסוק שלפנינו, והיינו בהכפתרים ופרחים שבגופה של מנורה ולא שבששת הקנים, וכ"כ רש"י ותוס', ועיין במל"מ.
וצ"ל דבאמת מפרש הרמב"ם דכונת הגמ' לפסוק הקודם, והיינו דאפשר לומר שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד או משוקדים בקנה האחד כפתר ופרח, ואף יש ראיה שכן מפרש הוא, שכן בהלכה א' מאותו הפרק שהבאנו גבי כפתר ופרח שבגופה של מנורה העתיק כלשון הפסוק ולא כתב והכל משוקדים כמו בהלכה ב' בכפתר ופרח שבששת הקנים, מבואר מזה דמפרש דכונת הגמ' דמשוקדים אין לו הכרע הוא לפסוק הקודם (ל"ג) בענין כפתר ופרח של הקנים, ודו"ק.
ובזה תתורץ קושיית התוס' למה לא דרשה הגמ' למשוקדים לפניה ולאחריה כמו בנשך ובמרבית (ב"מ ס"א א') משום דלמש"כ בדעת הרמב"ם דקאי אפסוק ל"ג באמת נדרשת המלה משוקדים לפניה ולאחריה, ולכן כתב והכל משוקדים.
ודע שבס' יבין שמועה כלל תע"ג כתב בשם הרא"ש דהא דחמשה מקראות אין להם הכרע הוא עד דאתא עזרא ופסק טעמים אבל מימות עזרא ואילך יש להם הכרע, וכ"כ הריטב"א בחידושי יומא, ותמה עליהם בס' יד מלאכי כלל רע"ח וז"ל בשלמא בכל הפסוקים שחשיב הגמ' ניחא חידוש זה אבל במשוקדים אף דאפסקינהו עזרא אכתי כדקאי קאי ולא מכרע מלתא כלל דכיון דיש אתנחתא על מלת גביעים וזקף קטן על משוקדים אכתי לא אתברר אם קאי אגביעים שלפניו או אכפתריה ופרחיה שלאחריו, ולכן כתב דלאו דוקא על חמשתן קאמרי הרא"ש וריטב"א אלא רק אארבעה, ולא אדעה מה אדון בדבריו, דהא הענין מתבאר היטב, האתנחתא שעל גביעים הוא המפסיק המלה הזאת, ומשוקדים מוסב על כפתוריה ופרחיה והכל עולה יפה, וצ"ע. .
(יומא נ"ב ב׳)
וצ"ל דבאמת מפרש הרמב"ם דכונת הגמ' לפסוק הקודם, והיינו דאפשר לומר שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד או משוקדים בקנה האחד כפתר ופרח, ואף יש ראיה שכן מפרש הוא, שכן בהלכה א' מאותו הפרק שהבאנו גבי כפתר ופרח שבגופה של מנורה העתיק כלשון הפסוק ולא כתב והכל משוקדים כמו בהלכה ב' בכפתר ופרח שבששת הקנים, מבואר מזה דמפרש דכונת הגמ' דמשוקדים אין לו הכרע הוא לפסוק הקודם (ל"ג) בענין כפתר ופרח של הקנים, ודו"ק.
ובזה תתורץ קושיית התוס' למה לא דרשה הגמ' למשוקדים לפניה ולאחריה כמו בנשך ובמרבית (ב"מ ס"א א') משום דלמש"כ בדעת הרמב"ם דקאי אפסוק ל"ג באמת נדרשת המלה משוקדים לפניה ולאחריה, ולכן כתב והכל משוקדים.
ודע שבס' יבין שמועה כלל תע"ג כתב בשם הרא"ש דהא דחמשה מקראות אין להם הכרע הוא עד דאתא עזרא ופסק טעמים אבל מימות עזרא ואילך יש להם הכרע, וכ"כ הריטב"א בחידושי יומא, ותמה עליהם בס' יד מלאכי כלל רע"ח וז"ל בשלמא בכל הפסוקים שחשיב הגמ' ניחא חידוש זה אבל במשוקדים אף דאפסקינהו עזרא אכתי כדקאי קאי ולא מכרע מלתא כלל דכיון דיש אתנחתא על מלת גביעים וזקף קטן על משוקדים אכתי לא אתברר אם קאי אגביעים שלפניו או אכפתריה ופרחיה שלאחריו, ולכן כתב דלאו דוקא על חמשתן קאמרי הרא"ש וריטב"א אלא רק אארבעה, ולא אדעה מה אדון בדבריו, דהא הענין מתבאר היטב, האתנחתא שעל גביעים הוא המפסיק המלה הזאת, ומשוקדים מוסב על כפתוריה ופרחיה והכל עולה יפה, וצ"ע. .
(יומא נ"ב ב׳)