1ושמרתם את חקותי וגו'. מה ת"ל – ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשיה למשפטים חכונת השאלה מה ת"ל מפני שהוא לכאורה כפל לשון עם הפ' הקודם, ומשני שנשנה כדי ליתן שמירה ועשיה לחקים ולמשפטים. ויתבאר עפ"י המבואר לעיל אות ו' דמשפטים הם הדינים שהשכל מודה בהם וחקים הם למעלה מן השכל, ולכן אמר במשפטים צווי עשיה ולא שמירה מפני שכל אדם שומר אותם בדעתו ושכלו ורק בעשיה יש לפעמים סבות המונעות קיומם כגון תאות היצר וכדומה, ובחקים כיון שהם למעלה מן השכל לא ישמרם כל אדם בדעתו בלא צווי, יעוי"ש, ואמנם לתוקף הענין חזר כאן לצוות שמירה גם למשפטים ועשיה גם לחוקים.
.
(שם)
2אשר יעשה אותם האדם. תניא, היה ר' מאיר אומר, מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, ת"ל אשר יעשה אותם האדם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול טפשוט דמדייק משום דלשון האדם מוסב על כלל מין אדם וכולל כל מי שאינו בהמה. ומה שדימה אותו לכה"ג יתבאר עפ"י מ"ש בסוטה ד' א' ובכ"מ בשבת התורה יקרה היא מפנינים – יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, וא"כ הוי מעלת הכה"ג מעלה היותר גדולה בישראל אחר מעלת התורה.
ובאחד מכתבי הרמב"ם [להדיין ר' חסדאי הלוי] מצאתי באור אגדה זו בזה"ל, אין בדבר ספק שכל מי שהתקין עצמו ונפשו בכשרון המדות והדעות באמונת הבורא יתברך הוא מבני עוה"ב, ולכן אמרו חכמי האמת אפי' נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, וכל עצמו של דבר ומגמת תורת משה הוא תקון הגוף והנפש לבורא יתברך ולא נשתבח משה רבינו אלא בזה כמ"ש והאיש משה עניו מאד, עכ"ל.
אמנם הנה חז"ל בסנהדרין נ"ט א' אוקמי אגדה זו בעובדי כוכבים שעוסקין בתורה רק בשבע מצות דידהו, אבל בכל התורה אסור להם לעסוק, דכתיב (פ' ברכה) תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם. ועיין מש"כ בענין זה בארוכה בפ' ברכה שם, ובחבור הרמב"ם סוף הלכות שמיטה.
ודע כי במ"ר פ' נשא פ' י"ג הובא מאמר זה בזה"ל, מלמד שאפי' עובד כוכבים המתגייר [במקומות שהותר עפ"י המלכות] ועוסק בתורה וכו'. וכפי הנראה חולק המ"ר עם הגמ' בזה דס"ל דגם סתם עובד כוכבים בכלל זה, וא"א לומר דט"ס בגמ' ובמקום גוי צ"ל גר, דלא יתכנו לפי"ז כל הסוגיות שבמקומות שונים בגמ' בענין זה, גם א"א לומר שבמ"ר ט"ס מלת המתגייר, דלא משמע מכל המשך הענין שם, ועי' במדרש שוח"ט סי' א', וצ"ע לעמוד על אמתות הגירסות.
.
(ב"ק ל"ח א')
3אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. [וסמיך ליה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו], מלמד שבל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה יר"ל דפתח הכתוב ושמרתם את חקתי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ומפרש מה הם חקתי איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו', הרי מבואר שאם לא יעשו כזאת, כלומר אם לא יקרבו לגלות ערוה הם בכלל שומרי החוקים שעל זה הבטיח הקב"ה וחי בהם, הרי מבואר שכל המונע עצמו מעבירה שבא לידו מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה. וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו לקמן ס"פ קדושים בפסוק והייתם לי קדושים להיותלי, יעוי"ש.
.
(מכות כ"ג ב')
4וחי בהם. תניא, מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת, אמר רב יהודה אמר שמואל, דכתיב ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם יאכבר ביארנו ענין זה בפ' תשא, וכאן נעיר השייך לדרשה זו, הא שכתב הרמב"ם בפ"ב ה"ג משבת וז"ל, ואסור להתמהמה בחלול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום, עכ"ל. והלשון אלא רחמים לכאורה צ"ע ממ"ש בברכות ל"ג ב' האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, ומפרש בגמ' מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות, הרי שאסור בכלל לומר בטעמי המצות שהם מדת רחמים. וצ"ל בכוונתו דלא שמתחלה נתנו עפ"י מדת הרחמים, אלא שיש בהם רחמים חסד ושלום בעולם, וכן מורה לשונו. ועיין במ"ר ר"פ תצא שצ"ע שם מדברי הגמ' ברכות שהבאנו ובמורה פ' כ"ח וכ"ט משלישי ובנמוקי רמב"ן ריש פ' תצא במצות שלוח הקן, וכאן אין להאריך בזה.
.
(יומא פ"ה ב')
5וחי בהם. תניא, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, נמנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד, כל עבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וגל"ע ושפיכות דמים אם אומרים לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג [מאי טעמא, וחי בהם – ולא שימות בהם] יביש בענין זה הרבה פרטים ונתבארו ברמב"ם פ"ה מיסודי התורה וביו"ד סי' קנ"ז ולפנינו בפ' ואתחנן בפ' ואהבת את ה'.
.
(סנהדרין ע"ד א')
6וחי בהם. אמר רבא, לא תשתחוה להם ולא תעבדם (פ' יתרו) הכל היו בכלל, וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם – יצא אונס, והדר כתיב (פ' אמור) ולא תחללו את שם קדשי, אפילו באונס, הא כיצד, כאן בצינעא כאן בפרהסיא יגר"ל הלשון לא תעבדם דכתיב בסתמא מורה שלא לעבוד בכל אופן, בין באונס ובין ברצון, וכשפרט הכתוב בענין שמירת המצות וחי בהם, מורה שלא חייב הקב"ה במצות התורה היכי דאפשר לבא לסכנה, ושוב כתיב לא תחללו את שם קדשי משמע אפי' באונס, כלומר שתזהרו מלחלל את שם קדשי, בכל אופן שהוא. וכדי ליישב סתירת הלשונות צ"ל דאיסור חילול השם אפי' באונס איירי בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה מישראל, והפטור מזה באונס איירי בצינעא.
אמנם כל זה הוא רק לענין פטור מעונש מיתה שאם היה אנוס לעבוד ע"ז ובצנעא ולא מסר נפשו אלא עבד, אבל לכתחלה איכא מצות עשה ואהבת את ה' בכל נפשך, בכל אופן, אפילו באונס ואפילו בצנעא, ואין חילוק בין בצנעא בין בפרהסיא אלא בשאר עבירות לבד ע"ז וגל"ע ושפיכות דמים, כמבואר למעלה. ועי' מזה לעיל בפ' יתרו ועוד יתבאר ענין זה לפנינו אי"ה בפ' ואתחנן בפ' ואהבת את ה' אלהיך, יעו"ש.
.
(ע"ז נ"ד א')
7וחי בהם. א"ר לוי, כתיב ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם – ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יוםידקאי ליתן טעם מה שלא קבעו להתענות בי"ז בתמוז יום ולילה כמו בת"ב, אע"פ שאירעו בו כמה מאורעות, ואמר דמשום דהתענית ממעט מאור עינים ואינו חוזר אלא לאחר מ' יום, ובת"ב צריך להתענות מעל"ע, לכן לא גזרו זה בתוך מ' יום פעמים.
.
(ירושלמי תענית פ"ד ה"ה)