1וזה דבר. המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני, ואם אמר לו אעפ"י כן – יקבל הימנו, שנאמר וזה דבר השמטה גכלומר דבור בעלמא שמוציא מפיו שהוא משמט, דיו. ויליף כן ע"ד רמז ואסמכתא וזה דבר השמטה – דבור השמטה, וכהאי גונא רגילין חז"ל לדרוש בכ"מ, כמו בשבת נ"ח ב' כל דבר אשר יבא באש – אפילו דבור, וכן בב"מ ע"ה ב' כל דבר אשר ישך – אפילו דבור, ובסנהדרין מ"א א' מניין להתראה מה"ת שנאמר על דבר אשר ענה – על עסקי דבור, ושם פ"ז א' דברי ריבות אלו החרמין והערכין וההקדשות שבאין ע"י דבור פה, ובמכות י"ב ב' וזה דבר הרוצח – אפילו דבור, ובתוספתא פאה פ"ד כי בגלל הדבר הזה – בגלל הדבור הזה, ובירושלמי תרומות פ"א ה"ד ערום מהו שיקרא ק"ש אמרו ולא יראה בך ערות דבר – ערות דבור, ובספרי תצא ונשמרת מכל דבר רע – מכל דבור רע, ועוד כהנה. .
(גיטין ל"ז ב')
2וזה דבר. תניא, כשם שהשביעית משמטת מלוה כך משמטת שבועה, שנאמר וזה דבר השמטה דר"ל שבועה דאורייתא, כגון אם כפר ומודה במקצת ועבר שביעית פטור, והרבותא בזה דהו"א דאינו משמט כיון דא"א לו ליגוש גוף המעות, קמ"ל. וטעם הדרשה כמש"כ באות הקודם דדריש וזה דבר מלשון דבור. וזה פשוט דשבועת השומרים והשותפים והפקדון שעיקרן אין שביעית משמטת כפי שיתבאר בסמוך גם שבועתן אינה נשמטת. .
(תוספתא שביעית פ"ח)
3השמטה שמוט. תניא, רבי אומר, בשתי שמטות הכתוב מדבר, בשמיטת קרקע ובשמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים הוהיינו בזמן שהיובלות נוהג שאז נוהג שמטת קרקע, אבל עכשיו שבטלה קדושת הארץ ואין נוהג שמיטת קרקעות אינו נוהג גם שמיטת כספים, ולולא ההיקש הו"א דשמיטת כספים תנהוג לעולם משום דהיא חובת הגוף ולא חובת קרקע. וע' מש"כ לעיל סוף אות א' בענין היקש זה.
ודע כי בירושלמי שביעית פ"ז ה"ב איתא דרשת רבי בזה"ל, בזמן שהיובל נוהג השמיטה נוהגת, פסקו יובלות נוהגת שמיטה מדבריהן, ובגיטין פ"ד ה"ג איתא, בזמן שהיובל נוהג שביעית נוהגת וכו', וכל הלשונות אלו נוטות לכונה אחת, ורק מה שבבבלי קורא שמיטת קרקע קורא בירושלמי יובל, וזה מפני שהקרקע חוזרת ביובל, והשמטת כספים קורא שביעית מפני שביובל אין השמטת כספים, כמבואר לפנינו בפ' בהר. .
(גיטין ל"ו א')
4משה ידו. תניא, ר"ש אומר, הוא משמט ואין יורשיו משמטין, שנאמר שמוט כל בעל משה ידו, הוא ולא היורשין ור"ל אם מת המלוה והנושים הם יתומים, וצריך טעם למה לא נקראו הם משה ידו כיון דעומדים במקום אביהם, ואולי איירי ביתומים קטנים שבאמת לא הם בעצמם הנושים רק ב"ד או אפטרופוס, ומבואר בסמוך מגזה"כ דהמוסר שטרותיו לב"ד אין השביעית משמטת, ומכיון דב"ד הוו אביהן של יתומים לכן ממילא אין החוב המגיע ליתומים קטנים נשמט, וכהאי גונא אמרו בגיטין ל"ז א' אמר ר"י אמר שמואל יתומים אין צריכין פרוזבול, דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומין, והיינו הא דר' שמעון בתוספתא שלפנינו, והר"ן וב"י בתו"מ סי' ס"ז כתבו דהגמרא דגיטין והתוספתא שלפנינו שני ענינים הן, דתוספתא איירי בחוב ירושה והגמרא איירי שלוו הם, ותמה אני מה דחקם לזה והלא פשטות הענין אחד הוא, ורק מה שאמר ר' שמעון ע"פ גזה"כ מסביר רב יהודה בשם שמואל ע"פ הסברא ושקול הדעת, וכ"מ ברש"י וז"ל יתומים א"צ פרוזבול שאין שביעית משמט חוב אביהם המת, עכ"ל, וצ"ע. וע' בפ"י מ"ו דשביעית. .
(תוספתא שביעית פ"ח)
5משה ידו. משה ידו ולא הגזלה והפקדון זצ"ל הטעם משום דהם בעין ולא שייך משה ידו כמו מלוה דלהוצאה נתנה. [ספרי].
6אשר ישה. לרבות שכר שכיר והקפת החנות, והני מילי שזקפן עליו במלוה חוהיינו משום דסתם הנושה חוב מחבירו הוא מה שזקף עליו במלוה לזמן וכך בעינן כל דבר חוב שיהיה כמו מלוה, וע' בפ"י מ"א דשביעית. .
(שם)
7לא יגש. ת"ר, המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, אין השביעית משמטתו, מאי טעמא דלא קרינן ביה לא יגש טר"ל המלוה אותם על מנת שכשיגיע הקציר יפריש התרומה וימכרנה כדי לקבל הדמים שהלוה להכהן וכן יפריש מעשר ראשון ומעשר עני ויטלם בחובו שהלוה להלוי ולהעני, רק שיפריש תחלה מהמעשר תרומת מעשר לכהן, אין משמטת, משום שאין יכול לתבעו כלום. .
(גיטין ל' א')
8לא יגש. אמר רב יהודה אמר שמואל, המלוה את חבירו לעשר שנים אין השביעית משמטתו, ואע"פ דאתא לידי לא יגש, השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגש יוע' בב"מ ס"ז ב' שהממשכן שדהו לזמן קצוב כך וכך שנים שיאכל המלוה את הפירות, ומנהג המקום שהלוה יכול לפקוע ולפדות שדהו גם בתוך הזמן אז השביעית משמטת, ואם המנהג שאינו יכול לפדות רק לסוף הזמן אז אין השביעית משמעת, וצ"ל דהטעם הוא ג"כ משום דלא קרינן ביה לא יגש כמבואר לפנינו. .
(מכות ג' ב')
9לא יגש. מלמד שאם נוגש הרי הוא בלא תעשה יאוהנה לא נתבאר אם כופין למי שגבה חובו בשביעית להחזיר או לא, ולכאורה לפי מה דקיי"ל כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין כופין עליה, ובמצוה זו כתיב בסמוך רק אם שמוע תשמעו וגו' כי ה' אלהיך ברכך והעבטת וגו' ואם כן אין כופין להחזיר, אך לפי מש"כ התוס' בב"ב ח' ב' דהיכי דאיכא באותה מצוה לאו אז כופין עליה, א"כ לפי דרשת הספרי שלפנינו דהאי לא יגש בא ליתן עליו בל"ת, א"כ הגובה חובו בשביעית כופין אותו להחזיר.
ואמנם האמת הוא, דכל עיקר הלאו הזה הוא רק בעת התביעה והנגישה, אבל מכיון שבא הכסף לידו, אע"פ שבשעתו עבר בלאו, בכ"ז הכסף לאו כסף גזלה הוא כ"א שלו ולא שייך בחזרה. [ספרי].
10את רעהו ואת אחיו. את רעהו – פרט לאחרים, ואת אחיו – פרט לגר תושב יבהוא עובד כוכבים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ולקיים שבע מצות ב"נ. .
(שם)
11כי קרא שמטה. השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, דכתיב כי קרא שמטה לה' – מכל מקום יגדהלשון כי קרא שמטה משמע שאותו הזמן הוקבע לזמן שמיטה וכמו הלשון מקראי קודש, קרא עלי מועד, וממילא אין חילוק בזה בין א"י לחו"ל, כיון שהזמן הוא זמן שמיטה, והרבותא בזה דלא נימא כיון דבזמן שוה השמטת כספים להשמטת קרקע, שבזמן שנוהגת השמטת קרקע [היינו בזמן שהיובל נוהג] אז נוהג השמטת כספים, ובזמן שאין נוהג השמטת קרקע אין נוהג השמטת כספים, הו"א דגם לענין מקום תלוי ג"כ במקום ששם נוהג השמטת קרקע דהיינו בא"י, קמ"ל. ואמנם זה פשוט דגם בח"ל תלוי רק בזמן שנוהג השמטת קרקע בא"י, ולכן בזה"ז בחו"ל אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה רק מדרבנן, כדי שלא תשתכח דין תורת שמיטת כספים, וע' בחו"מ סי' ס"ז די"א דגם מצוה דרבנן אינה, יעו"ש. .
(קדושין ל"ח ב')