מקץ שבע שנים. מלמד שאין השביעית משמטת אלא בסופה אר"ל בסוף שבע שנים. והראב"ע כתב כאן דע"ד הפשט מקץ פירושו בתחלה, וכונתו משום דראש וסוף יקראו קצה שכל דבר יש לו שתי קצוות ועיי"ש עוד, אבל לפי הפשט בעלמא אין הפי' כן אלא כמש"כ בר"פ מקץ דכל לשון קץ סוף הוא. ובס' התוה"מ כתב דמצינו לשון מקץ שפירושו בתחלה, והוא בירמיה ל"ד מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים, דע"כ פירושו מתחלת השביעית כמבואר בתורה ר"פ משפטים, אבל באמת אין כל הכרח וראיה מפסוק זה, דכבר הרגישו זה חז"ל בתלמוד ערכין ל"ג א' ותרצו שש לנמכר ושבע לנרצע. –
אך הנה בכלל צ"ע עיקר דרשה זו דאין השביעית משמטת אלא בסופה, מהדרשה שבר"פ הסמוך וזה דבר השמיטה שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, וא"כ יהיה במשמע לפי"ז דגם שמיטת קרקעות אינה אלא בסוף שנה שביעית וזה בודאי אינו שהרי מפורש הכתוב אומר (פ' משפטים) ובשביעית תשמטנה, הרי דכל משך שנת השבע משמטת, וצ"ל דמ"ש בשתי שמיטות הכתוב מדבר הוא רק לענין ההיקש המבואר שם בזמן שנוהג שמיטת קרקע נוהג גם שמיטת כספים אבל לא לכל פרט שבענין. .
(ערכין כ"ח ב')
אך הנה בכלל צ"ע עיקר דרשה זו דאין השביעית משמטת אלא בסופה, מהדרשה שבר"פ הסמוך וזה דבר השמיטה שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, וא"כ יהיה במשמע לפי"ז דגם שמיטת קרקעות אינה אלא בסוף שנה שביעית וזה בודאי אינו שהרי מפורש הכתוב אומר (פ' משפטים) ובשביעית תשמטנה, הרי דכל משך שנת השבע משמטת, וצ"ל דמ"ש בשתי שמיטות הכתוב מדבר הוא רק לענין ההיקש המבואר שם בזמן שנוהג שמיטת קרקע נוהג גם שמיטת כספים אבל לא לכל פרט שבענין. .
(ערכין כ"ח ב')