את הנכרי תגש, זו מצות עשה ידלדעת הרמב"ם היא מ"ע גמורה, אבל לדעת ראב"ד ורמב"ן נשנה זה כאן רק משום ליתן גם עשה לישראל הנוגש לבד הל"ת דלא יגש, וכמו הלשון כל עוף טהור תאכלו דעקרו בא להורות איסור אכילת עוף טמא, וכדומה מן הלשונות.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 15 · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואשר יהיה לך. המלוה על המשכון אין השביעית משמטתו, מאי טעמא, דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך ולא אשר של אחיך בידך טואינו מבואר אם דוקא כששוה המשכון נגד כל החוב או לא, ובירושלמי שביעית פ"י סוף הלכה א' אמר שמואל אפילו על המחט, וזה מורה לכאורה דאפילו משכון כל שהוא ג"כ אינו משמט, אבל באמת אין ראיה משם, די"ל דשמואל לשיטתיה דס"ל בבבלי ב"מ פ"ב א' האי מאן דאוזיף אלפי זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלייהו אבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי, ומבואר שם דלא קיי"ל כותיה, ולכן מחלוקת הפוסקים בזה אם אינו משמט רק מה שכנגד המשכון או גם היתר על המשכון, וע' בחו"מ סי' ס"ז ס' י"ב.
.
(שם)
(שם)
תשמט ידך. ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לב"ד, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם טזשראה שנמנעו מלהלות זא"ז ועוברים על הכתוב בסמוך (ט') השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו', וענין הפרוזבול הוא, כי מדין תורה צריך למסור גוף השטרות לב"ד שאז לא הוא התובע כי אם הב"ד, והלל תיקן שדי שיאמר בעל פה לב"ד שמוסר תביעת חובו אליהם וכן גם במלוה ע"פ, ולזה צריך כתיבת פרוזבול.
והנה מבואר בגמרא זהו גופו של פרוזבול, מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, ותמה אני מאד שעיקר הענין חסר מגוף הנוסח, והיינו מוסרני לכם שאתם תהיו הנוגשים ולא אני, וגם הלשון שאגבנו אינו דבוק, ויותר היה מכוון לומר ואגבנו, ובכלל לשון זה שאגבנו מיותר, דמאליו מובן, ועיקר הדבר היא המסירה שהם יהיו התובעים. ובהכרח צריך לפרש שהלשון שאגבנו לשון קצר הוא, והכונה שאתם הב"ד תהיו הגורמים והמסייעים שאגבנו, והיינו שתגבו אתם מהלוה ועל ידכם אגבה אני, ועדיין צ"ע, וע' לקמן פ' ח' באור שם פרוזבול. .
(שם)
והנה מבואר בגמרא זהו גופו של פרוזבול, מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, ותמה אני מאד שעיקר הענין חסר מגוף הנוסח, והיינו מוסרני לכם שאתם תהיו הנוגשים ולא אני, וגם הלשון שאגבנו אינו דבוק, ויותר היה מכוון לומר ואגבנו, ובכלל לשון זה שאגבנו מיותר, דמאליו מובן, ועיקר הדבר היא המסירה שהם יהיו התובעים. ובהכרח צריך לפרש שהלשון שאגבנו לשון קצר הוא, והכונה שאתם הב"ד תהיו הגורמים והמסייעים שאגבנו, והיינו שתגבו אתם מהלוה ועל ידכם אגבה אני, ועדיין צ"ע, וע' לקמן פ' ח' באור שם פרוזבול. .
(שם)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad