1את הבשר. [באיזה בשר אמרה תורה] בבשר שעל העצמות, אבל בבשר שבתוך העצמות הרי הוא אומר (פ׳ מ"ו) ועצם לא תשברו בו נטוכגון עצם שיש בו מוח, דהוי כבשר. ומפרש בגמרא דל"ל דאותו הפסוק איירי בעצם שאין בו מוח משום דלשון לאו כזה נאמר גם בפסח שני (פ' בהעלותך) ושם הוא מיותר, אחרי דכתיב שם ככל חוקת הפסח [הראשון] יעשו אותו, ודרשו שבא לרבות אפילו שבירת עצם שיש בו מוח. ובזבחים צ"ז ב' ילפו מכאן דאין עשה דוחה ל"ת במקדש, מדאין העשה דואכלו את הבשר דוחה את הל"ת ועצם לא תשברו בו, ונבאר זה אי"ה לקמן בפ' ועצם לא תשברו בו (פ' מ"ו). .
(פסחים פ"ה א׳)
2את הבשר. בשר ולא גידים ולא עצמות ולא קרנים ולא טלפים סיתכן דמדייק מדלא כתיב ואכלו אותו כמו דכתיב ושחטו אותו. והנה משמע מכאן דשם בשר אינו כולל גידין, ויהי' מזה ראיה לדעת הלבוש ביו"ד סי' רי"ז ס"ז דהנודר מן הבשר מותר בגידין, וחלקו עליו משום דאיתא בירושלמי הנודר מן העיקר אסור בטפילה, יעו"ש, אבל לפי המבואר כאן שם בשר מוציא גידין, אם לא שנאמר דשאני נדרים דאזלינן בתר לשון בני אדם, וצ"ע לדינא. .
(מכילתא)
3בלילה. [אכילת פסחים מצותה עד שיעלה עמוד השחר], שנאמר (פ' י"א) ואכלתם אותו בחפזון – עד שעת חפזון סאכלומר עד שעה שנחפזו לצאת, וזה היה בעמוד השחר, משום דעד הבקר נצטוו שלא לצאת מפתח ביתם, כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (פ' כ"ב). ועיין בסמוך פסוק י"א מה ששייך לדרשה זו. , א"כ מה ת"ל בלילה, שיכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל בלילה, בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום סבר"ל הו"א שיאכל ביום שלפני אותו הלילה, והיינו ביום שחיטתו בערב פסח, וכן בליל פסח, וכמו שאר קדשים כגון תודה שאף היא זמן אכילתה יום אחד ואוכל כל יום שחיטתה והלילה עד הבקר מן התורה כדכתיב (פ' צו) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר. .
(ברכות ט' א׳)
4בלילה. ת"ר, האוכל כזית צלי מבעוד יום עובר בעשה, שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, בלילה אין ביום לא, והאי לאו הבא בכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה – עשה סגאבל אם אכל כזית נא ומבושל מבעוד יום פטור, כיון דאז אינו זמן אכילת פסח לא עבר במאומה, וכפי שיבא בסמוך מזה. .
(פסחים מ"א ב׳)
5בלילה. אין לי אלא פסח מצרים שנאכל בלילה, פסח דורות מנ"ל, ת"ל (י"ג ה') ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה סדואותו הפסוק לדורות איירי כדכתיב ברישי' והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו'. ונראה דאין הכונה דאצטריך לאשמעינן דנאכל בלילה דפשיטא הוא, דהא כיון דהוא זכר שפסח הקב"ה על בתי ישראל במצרים וזה היה בלילה מבואר שמצותו בלילה, אלא אשמעינן דלא נימא דגם ביום מותר לאכלו ואין בו איסור נותר, קמ"ל דנאכל רק בלילה. .
(שם צ"ו א׳)
6בלילה. מאימתי זמן אכילתן – משתחשך, לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה, לא אכלן כל הלילה לא יאכלן עוד סהעיין מש"כ בסמוך בפ' י"א בדרשה בחפזון. .
(תוספתא פסחים ספ"ב)
7בלילה הזה. מה ת"ל הזה סודהא כל הפרשה קאי על יום ארבעה עשר לחודש בין הערבים וליל ט"ו שלאחריו. , למעוטי לילה אחר הוא דאתא, ס"ד אמינא הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נאכל שני לילות במקום שני ימים ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד, קמ"ל, בלילה הזה, בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר סזר"ל בפסח א"א לומר שיהיה נאכל לשני ימים משום דאינו נאכל אלא בלילה, ולכן הו"א דאוקמינן לילות במקום ימים ויהי' נאכל בשני לילות ויום אחד, ולא שיהיה נאכל ביום ממש, אלא שיהא שהות זמן שלא יפסל באכילה בשביל המתנת היום ויאכלנו בלילה השני, קמ"ל. ועיין ברשב"ם פסחים ק"כ ב' כתב וז"ל, ולי נראה שאף ביום שבינתים יאכל, דהא בלילה הזה לא בא למעט אלא יום שחיטתו שלפני לילה הראשון של פסח, אבל מכאן ואילך יאכלנו עד עמוד השחר של ליל שני, קמ"ל, עכ"ל. ולפי פירושו אתיא לשון הגמרא לשני לילות ויום אחד כפשטיה.
אך עם כ"ז לא ידעתי למאי אצטריכא דרשה זו דאינו נאכל אלא ללילה אחד, והא בדרשה הקודמת ילפינן שאינו נאכל אלא עד שעת חפזון והיינו עד אור הבקר, וא"כ ממילא מבואר שאינו נאכל אלא בלילה אחד, והיינו בלילה שיש בו החפזון ותו לא.
ונראה ע"פ מה שיש לדקדק עוד מה שאמר למעוטי לילה אחר הוא דאתא למה אמר בלשון שאינו רגיל לילה אחר ולא בלשון פשוט ומצוי למעוטי לילה שני, ואפשר לומר ע"פ המבואר בפסחים צ"ו א' דחשיב שם הפרטים שמשונה פסת דורות מפסח מצרים, אמר, זה נוהג בפסח מצרים ואין זה נוהג בפסח אחר, ומכוין לפסח דורות, וטעם הדבר שלא אמר פשוט פסח דורות י"ל שרוצה לכוין בזה גם פסח השני שעשו ישראל במדבר בשנה השנית ולא רק הפסחים שיעשו דורות הבאים אחריהם. ואחר הוא כמו שני, וכמו ואני אבוא אחריך [ועיין מש"כ לעיל בפ' שמות בפסוק והאמינו לקול האות האחרון (ד' ח')], ומה שלא אמר סתם פסח שני הוא כדי לחלק בין פסח שני שעושים הטמאים בחודש אייר בכל שנה, ועכ"פ מבואר שקורא לפסח דורות בשם אחר.
והנה הדרשה בחפזון עד שעת חפזון פשוט ומבואר דקאי רק על הפסח הראשון שבמצרים, דפסח משנה הבאה שוב לא היה שייך להורות על שיעור זה, ולפי"ז י"ל דאצטריכא דרשה זו להורות שאינו נאכל אלא בלילה הראשון בפסח מצרים, ומכוון מאד מה שאמר למעוטי לילה אחר הוא דאתא, כלומר לילה של פסח דורות המכונה בלשון הגמרא בהבדל מפסח מצרים בשם אחר, כמבואר, ודו"ק. .
(ברכות ט׳ א׳)
8ומצות על מרורים יאכלהו. מגיד הכתוב שמצות הפסח במצה ומרור, ומניין שאם אין לו מצה ומרור יוצא חובתו בפסח לחוד, ת"ל יאכלהו, וכשם שיוצאין חובת פסח בלא מצה ומרור כך יוצאין חובת מצה ומרור בלא פסח סחכלומר שאין פסח מעכב מצה ומרור, ויש לכוין ע"פ זה שינוי הלשון שבכאן ובפסח שני, דכאן כתיב ומצות על מרורים יאכלהו, ובפסח שני כתיב על מצות ומרורים יאכלהו, והלשון על ידוע דהוא טפל, ובפסח ראשון מכיון דמצה היא מצוה בפני עצמה אף בזמן שאין פסח לכן כתיב ומצות ולא על מצות, להורות שמצה היא מצוה עיקרית בפ"ע ואינה טפלה ואינה בטלה לגבי פסח, משא"כ בפסח שני שאם אין פסח אין מצות מצה לכן כתיב על מצות, ובמרור כתיב בשניהם על, משום דבזמן שאין פסח באמת מרור אינה מדאורייתא לא בראשון ולא בשני, כפי שיתבאר עוד בפרשה אי"ה. .
(מכילתא)
9ומצות על מרורים יאכלהו. מלמד שהפסח נאכל על השובע ואין מצה ומרור נאכלין על השובע סטכלומר שאחר אכילת מצה ומרור יאכל הפסח, ואם הקריב חגיגה בי"ד אוכל מהן ואח"כ אוכל בשר הפסח, והנה במכילתא הובא בענין זה הפסוק דכתיב בפסח שני (פ' בהעלתך) על מצות ומרורים יאכלהו, ולשון פסוק זה יותר נאות לענין זה, אבל הרמב"ם בפ"ח ה"ג מק"פ כתב, מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע וכן אכילת בשר פסח שני שנאמר בו על מצות ומרורים יאכלוהו עכ"ל, מבואר מדבריו דמה שקבעה המכילתא דין זה כאן ולא רק בפ' בהעלותך ש"מ דגם הלשון ומצות על מרורים מורה על כונה זו. .
(שם)