ולקחו מן הדם. יכול ביד, ת"ל (פ׳ כ"ב) וטבלתם בדם אשר בסף, ואין סף אלא כלי, שנאמר (מ"א ז׳) והספות והמזמרות והמזרקות והכפות נגבא להוציא שלא נפרש סף מלשון אסקופה כמו (ישעיה ו') וינועו אמות הספים, וכן (יחזקאל מ"ג) בתתם ספם את ספי, והיינו שהיו שוחטין את הפסח באסקופה ושם היה הדם שותת. ונראה דהא דנראה לו לפרש מלשון כלי משום דכן מצינו שנהגו ליתן דם בכלי ולזרוק ממנו, וכמש"כ (פ' משפטים) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, וע"ע לקמן בפסוק כ"ב. . (מכילתא)
על שתי המזוזת. מה ת"ל שתי נדכיון דמעיט רבים שנים. , זה בנה אב, כל מקום שנאמר מזוזת אינה אלא אחת עד שיפרט לך הכתוב שתים נהונ"מ בזה לענין מזוזה דאפילו בית שאין בו אלא פצים אחד והיינו שהפתח אצל הזוית וציר הפתח אצל הזוית ואין אצלו כלום אלא סף שסוגר בו ג"כ חייב במזוזה מטעם זה, דכיון דכתיב וכתבתם על מזזות סתם משמע אפילו מזוזה אחת, וזו דעת ר' מאיר, אבל חכמים ס"ל דבמזוזה אחת פטור ממזוזה משום דס"ל דגם סתם לשון מזזות משמע שתים אף היכא דלא כתיב שתי, וצ"ל דס"ל דמה דכתיב כאן שתי אורחא דמילתא נקט. ועיין בב"י ליו"ד סי' רפ"ט שהביא דרשה זו בשם הסמ"ג ע"פ הספרי, ותמיהני שהביא ממרחק בעוד שהדברים מפורשים בגמרא במקומו, ויען כי מחלוקת הפוסקים בזה כמאן קיי"ל נראה דצריך לקבוע בלא ברכה כהאי גונא. . (מנחות ל"ד א׳)
ועל המשקוף. שומע אני על המשקוף מבחוץ ת"ל (פ׳ י"ג) והיה הדם לכם לאות, לכם לאות ולא לאחרים לאות, הא אינו אלא על המשקוף מבפנים נוהרבה דרשות באו במכילתא להוכחה זו דעל המשקוף מבפנים, והעתקנו את זו מפני שכיוצא בה מצינו בגמרא גם לענין תפלין, דדרשינן לך לאות ולא לאחרים לאות, וא"כ סברא זו מקובלת. . (מכילתא)
על הבתים אשר יאכלו. מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות נזר"ל לכתחלה יוכלו אנשים שנמנו על פסח אחד להתפרד ולאכול מקצתם בבית אחד ומקצתם בבית שני, אבל מכיון שהחלו לאכול בבית שוב אסורים להוציא לבית שני, ויתבאר עוד מזה לקמן בפסוק בבית אחד יאכל (פ' מ"ו). . (פסחים פ"ו א׳)
אשר יאכלו. מניין לרבות בתים שהיו ישנים בהם, ת"ל (פ' י"ג) על הבתים אשר אתם שם נחושם במכילתא יש גירסא במקום ישנים – יושבים, וכנראה כן היה גורס תריב"ע, שכתב שם דאתון שרין תמן. . (מכילתא)