והיה לכם למשמרת. מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה מועיין מש"כ לעיל בפסוק ג' בדרשה בעשור לחודש הזה. .
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 12 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לחדש הזה. אין לי אלא פסח מצרים שטעון בקור ארבעה ימים קודם שחיטה, פסח דורות מנ"ל, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה מזואותו הפסוק לדורות איירי כדכתיב ברישיה והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו', ורק בזה משונה מפסח מצרים שאין חיוב ללוקחו מבעשור לחודש כמבואר לעיל בפסוק ג' בעשור לחודש הזה, וגם בבקרו מוכר סגי. .
(פסחים צ"ו א')
(פסחים צ"ו א')
לחדש הזה. הזה למה לי – למעוטי פסח שני דכותיה מחר"ל למעט פסח שני דהוי יום אחד כמו פסח מצרים שאין טעון בקור ד' ימים, ולפי"ז א"צ שוב למעט פסח שני מן מקחו מבעשור דכיון דעיקר טעם המקת מבעשור הוא לתכלית הבקור וכאן שא"צ בקור ממילא א"צ לקיחה מבעשור. .
(שם שם)
(שם שם)
ושחטו אותו. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו מטועיין מש"כ בענין זה בפ' ראה בפסוק שם תזבח את הפסח בערב וגו' ובשלת ואכלת, ועיין בהקדמת יד החזקה להרמב"ם בענין המצות מ"ע נ"ה וז"ל, מצוה לשחוט כבש הפסח, שנאמר ושחטו אותו וכו', והקשה בס' מעין החכמה להגאון מאה"ו למה מנה מצות שחיטת הפסח למצוה בפני עצמה, הא כיון דאי אפשר לאכול כזית בשר בלא שחיטה א"כ ליכא מצוה מיוחדת בשחיטה וכמו בשחיטת שלמים ושארי קרבנות העומדים לאכילה ולא נמנה בהם מצות שחיטה מהאי טעמא, יעו"ש. אך באמת קצור לשון ברמב"ם כאן, וצ"ל מצוה לשחוט כבש הפסח בארבעה עשר בין הערבים שנאמר ושחטו אותו וגו', וסמיך אסיפא דקרא בין הערבים, ועיקר הכונה על זמן השחיטה, וכן מפורש בחבורו ריש הלכות קרבן פסח יעו"ש. .
(קדושין מ"א ב׳)
(קדושין מ"א ב׳)
כל קהל עדת ישראל. הפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, קהל ועדה וישראל, ואין פוחתין משלשים שלשים בני אדם בכל כתה, מאי טעמא, קהל ועדה וישראל נוכל אחד מאלו הלשונות אינו פחות מעשרה, ופשוט דכל זה איירי בפסחי צבור, והסדר בזה הוא, שמתחלה נכנסת כת ראשונה ומקריבה ויוצאת ואח"כ נכנסת כת שניה ומקריבה וכן להלאה. והרמב"ם בפ"א הי"א מק"פ כתב דבדיעבד אם שחטו כולן בבת אחת כשר, והכ"מ טרח בטעם הדבר, ובאמת י"ל פשוט, כיון דכל עיקר ענין הוא משום הדור מצוה ברוב עם הדרת מלך, ולא מצינו שמצות הדור מעכב לפסול גם בדיעבד. .
(פסחים ס"ד א׳ ב׳)
(פסחים ס"ד א׳ ב׳)
בין הערבים. ת"ר, תמיד קודם לפסח, מאי טעמא, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד נאדבפסח כאן כתיב בין הערבים, ובפ' ראה כתיב שם תזבח את הפסח בערב, ובתמיד כתיב רק את הכבש אחד תעשה וגו' בין הערבים, ולכאורה לא נתבאר למאי נ"מ אם כתיב גם בערב או לא, הא ענין אחד הוא.
ונראה משום דלשון בערב מצינו בעלמא על עת כניסת הלילה דהיינו שקיעת החמה, כמו וטמא עד הערב, מערב עד ערב תשבתו, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (תהלים ק"ד), והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י"ד), והרבה כהנה, משא"כ בין הערבים שיעורו מו' שעות ולמעלה, וא"כ לולא היה כתוב בין הערבים היה במשמע שסמוך ללילה הוי זמן שחיטת הפסח. ורק מדכתיב גם בין הערבים שענינו אחר חצות אנו אומרים להשוות הלשונות שהזמן הזה מאוחר קצת משיעור בין הערבים ומוקדם קצת מכניסת הלילה, וא"כ ממילא מבואר שזמנו מאוחר לתמיד דכתיב ביה רק בין הערבים דמשמעו אחר חצות היום, ואולי באמת מפני זה גופא כתבה התורה לזמן הפסח בשתי לשונות כדי לאחרו לתמיד. ועיין בברכות ט' א' שדרשו שם הלשון בערב, ויבא לפנינו במקומו בפ' ראה אי"ה. .
(שם נ"ט א׳)
ונראה משום דלשון בערב מצינו בעלמא על עת כניסת הלילה דהיינו שקיעת החמה, כמו וטמא עד הערב, מערב עד ערב תשבתו, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (תהלים ק"ד), והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י"ד), והרבה כהנה, משא"כ בין הערבים שיעורו מו' שעות ולמעלה, וא"כ לולא היה כתוב בין הערבים היה במשמע שסמוך ללילה הוי זמן שחיטת הפסח. ורק מדכתיב גם בין הערבים שענינו אחר חצות אנו אומרים להשוות הלשונות שהזמן הזה מאוחר קצת משיעור בין הערבים ומוקדם קצת מכניסת הלילה, וא"כ ממילא מבואר שזמנו מאוחר לתמיד דכתיב ביה רק בין הערבים דמשמעו אחר חצות היום, ואולי באמת מפני זה גופא כתבה התורה לזמן הפסח בשתי לשונות כדי לאחרו לתמיד. ועיין בברכות ט' א' שדרשו שם הלשון בערב, ויבא לפנינו במקומו בפ' ראה אי"ה. .
(שם נ"ט א׳)
בין הערבים. שחטו לפסח קודם חצות פסול משום שנאמר בין הערבים נבלכאורה הוא פשוט מאד וא"צ כלל להשמיענו, ואולי הכונה להוציא מדרשת בן בתירא בזבחים י"א ב' לחד מ"ד דשחטו קודם חצות כשר משום דמפרש בין הערבים בין סוף ערב דאתמול ותחלת ערב דאורתא מערב פסח, יעו"ש. ומה דנ"מ בענין זמן שחיטת הפסח בזה"ז מבואר בתוס' פסחים נ' א' דאסור בעשיית מלאכה באותו הזמן, ובטור או"ח סי' תנ"ח הביא מירושלמי דמצת מצוה צריך לאפות בזמן הקרבת הפסח משום דאתקש מצה לפסח, והאחרונים חקרו באם חל ערב פסח בשבת מתי יאפו אם בע"ש או במוצאי שבת.
ולי נראה בכלל דלהגמרא שלנו לא ס"ל היקש זה לענין פסח, וראיה שהרי בפסחים ל"ח ב' חקרו במ"ש במשנה אין יוצאין בחלות תודה של מצה בפסח משום דבעינן שמור לשם מצה וזו אינה משתמרת כי אם לשם זבח, ופריך בגמרא ותיפוק ליה דאין יוצאין משום דחלות תודה אין נאכלין באנינות, ותיפוק ליה דאין נאכלין בכל מושבות, הרי מבואר דהגמרא המציאה כל הענינים שישנם במצות מצוה של פסח ואינם במצות של חלות תודה, ואי ס"ד דמדינא צריך לאפות מצות מצוה בער"פ הו"ל לפרוך גם זה ותיפוק ליה דחלות תודה אין נאפות בערב פסח דכן קיי"ל אין מביאין תודה בערב פסח מפני חמץ שבה [עיין פסחים י"ג ב'], ולבד זה קשה בכלל להקיש מצה לפסח לענין זה, כי הלא לפי"ז יתחייב שמצה הנאפית קודם ערב פסח תפסל לצאת בה כמו פסח, וא"כ הוא לא יתכן דהוי משתמיט הגמרא להשמיענו זה, וגם לא משמע כן מכ"מ בגמרא.
ואע"פ דמצינו במקומות שונים דאיתקש מצה לפסח, אך הן מקור היקש זה הוא מדכתיב על מצות וגו' יאכלוהו, וא"כ מכיון דלא מצינו אותם משותפים יחד רק באכילה, יש לנו להקישם ג"כ רק בפרטי אכילתם אבל לא גם בהכנתם, ודו"ק. .
(פסחים ס"א א׳)
ולי נראה בכלל דלהגמרא שלנו לא ס"ל היקש זה לענין פסח, וראיה שהרי בפסחים ל"ח ב' חקרו במ"ש במשנה אין יוצאין בחלות תודה של מצה בפסח משום דבעינן שמור לשם מצה וזו אינה משתמרת כי אם לשם זבח, ופריך בגמרא ותיפוק ליה דאין יוצאין משום דחלות תודה אין נאכלין באנינות, ותיפוק ליה דאין נאכלין בכל מושבות, הרי מבואר דהגמרא המציאה כל הענינים שישנם במצות מצוה של פסח ואינם במצות של חלות תודה, ואי ס"ד דמדינא צריך לאפות מצות מצוה בער"פ הו"ל לפרוך גם זה ותיפוק ליה דחלות תודה אין נאפות בערב פסח דכן קיי"ל אין מביאין תודה בערב פסח מפני חמץ שבה [עיין פסחים י"ג ב'], ולבד זה קשה בכלל להקיש מצה לפסח לענין זה, כי הלא לפי"ז יתחייב שמצה הנאפית קודם ערב פסח תפסל לצאת בה כמו פסח, וא"כ הוא לא יתכן דהוי משתמיט הגמרא להשמיענו זה, וגם לא משמע כן מכ"מ בגמרא.
ואע"פ דמצינו במקומות שונים דאיתקש מצה לפסח, אך הן מקור היקש זה הוא מדכתיב על מצות וגו' יאכלוהו, וא"כ מכיון דלא מצינו אותם משותפים יחד רק באכילה, יש לנו להקישם ג"כ רק בפרטי אכילתם אבל לא גם בהכנתם, ודו"ק. .
(פסחים ס"א א׳)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad