1מן האש. תניא, ר׳ יוסי אומר, כהן שקידש בחלקו בין קדשי קרשים בין קדשים קלים אינה מקודשת, דכתיב וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש׳ כאש – מה אש לאכילה אף האי נמי לאכילה כזר"ל השוה חלקו של אהרן לחלקו של מזבח, מה מזבח לאכילה אף חלק שלכהן לאכילה, ושריפת מזבח נקרא בלשון אכילה מלשון הכתוב אשר תאכל האש. ויוצא מכלל זה כהן שקידש בתרומה גדולה ובתרומת מעשר וביכורים וכן לוי שקידש במעשר ראשון וישראל במעשר עני שמקודשת כפי שיבא לפנינו בכל אחד דרשה מיוחדת, ועיין בסמוך אות ל"ג.
.
(קדושין נ"ב ב׳)
2כל קרבנם. לרבות לוג שמן של מצורע, ס"ד אמינא מן האש אמר רחמנא, קמ"ל כחוהיינו שהשיריים המשתיירים משל בהונות הוו לכהן.
.
(מנחות ע"ג א׳)
3לכל מנחתם. לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות, ס"ד אמינא ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא (פ' תצוה) והאי להתיר ולברר קא אתיא, קמ"ל כטר"ל מנחת העומר באה להתיר התבואה מן החדש, ומנחת קנאות שהיא מנחת סוטה [ונקראת כן ע"ש הקנוי שמקנא לה הבעל] באה לברר אם נטמאה או לא, אבל לא לכפרה, והו"א דאין נאכלין, קמ"ל.
.
(שם שם)
4ולכל חטאתם. לרבות חטאת העוף, ס"ד אמינא נבילה היא, קמ"ל לר"ל דהו"א כיון דנמלקת הוי כנבילה קמ"ל דמליקתה זו היא שחיטתה.
.
(שם שם)
5ולכל אשמם. לרבות אשם נזיר כאשם מצורע, ס"ד אמינא להכשיר קא אחא, קמ"ל לאר"ל דהו"א כיון דבאה רק להכשיר דתיחול עליו נזירות טהרה ולכן אינו נאכל משום דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם כבדרשה הקודמת, קמ"ל. ואשם מצורע גופיה א"צ לרבות, דבפירוש כתיב ביה דהוי לכהנים (פ' מצורע) כי כחטאת האשם הוא לכהן.
.
(שם שם)
6אשר ישיבו. זה גזל הגר לבדכתיב (פ' נשא) ואם אין לאיש גואל האשם המושב לכהן זה הקרן, שאם גזל את הגר ומת הגר ורוצה להחזיר גזילו ואין לו יורשין יחזירנו לכהנים ויביא קרבן אשם על השבועה שכפר ונשובע לו. ולכאורה אינו מבואר מהיכי תיתא לדרוש כאן ענין גזל הגר אחרי דכל הפסוק איירי בקדשי קדשים כמבואר בסוף הפסוק קודש קדשים יהיה לך וכו', וגזל הגר אינו רק ממתנות שבגבולין ואין בו קדושה כלל, וצ"ל דדייק לשון אשר ישיבו, דלפי הפשט היה צ"ל אשר יביאו, כמובן, ומדכתיב אשר ישיבו, ובגזל הגר יש ענין השבה כדכתיב האשם המושב לה' לכהן דרשוהו כאן בין יתר מיני קרבנות ואע"פ דלית ביה קדושה כלל, אך מ"מ מדאמרינן בב"ק ק"י א' דגזל הגר אשם קרייה רחמנא, ולכן כללו בשאר עניני קדשים, וע' באות הסמוך.
.
(שם שם)
7לך הוא ולבניך. שלך הוא ולבניך, ואפילו לקדש בו את האשה לגור"ל דנקרא ממון כהן, ופירש"י דקאי על כל הני דמתרבו מהאי קרא וכמ"ש בקדושין נ"ב ב' המקדש בחלקו בקדשי קדשים מקודשת, עכ"ל. ותימא בעיני שפירש שלא אליבא דהלכתא, דלדינא קיי"ל בקדושין שם המקדש בחלקו אינה מקודשת, וכמש"כ בדרשה שבריש פסוק זה.
ולכן כדי שלא לעשות מחלוקת מהלכתא אהלכתא ומדרשה אדרשה בהכרח לפרש דדרשה זו קאי רק אגזל הגר דסליק מיניה בדרשה הקודמת, והרבותא בזה דאע"פ שמבואר בב"ק ק"י א' ולפנינו לעיל בפ' נשא דגזל הגר אשם קרייה רחמנא, וא"כ אין זה ממון כהן אלא ממון גבוה, אך כבר כתבו התוס', דהא דאשם קרייה רחמנא הוי קודם חלוקה, ר"ל קודם שנתחלקו בו כהני המשמר, אבל לאחר שיגיע לכל אחד חלקו נעשה ממון כהן, ודו"ק.
.
(שם שם)