ולקחו לטמא. הכל כשרים לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן, דאמר קרא ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, הנך דפסלי לך באסיפה פסלי בקידוש, והנך דאכשרי לך באסיפה אכשרי לך בקידוש צאכי עבודה זו היא עבודה שאחר אסיפה דכתיב לעיל בפסוק ט' ועליה קאי, והוי הפירוש ולקחו אותם הנאמרים באסיפה, זר ואשה, ולא חרש שוטה וקטן, וכמש"כ שם, ועיין בדרשה שבפסוק הבא איש טהור.
והנה ענין הקידוש פירש"י שהוא נתינת מים על האפר, ודבריו נפלאים, כי בכל מס' פרה מבואר שסדר הקידוש הוא שמקודם נותנין המים ועליהם מטילין האפר, ובסוטה ט"ז ב' מפורש שאם הקדים עפר למים פסול כפי שיתבאר בסמוך בפסוק זה, וכבר תמהו התוס' עליו.
ואמנם נראה ברור שט"ס ברש"י וצ"ל לתת אפר על המים, וראיה מכרחת לזה, שמיד אחרי ענין זה איתא בגמרא על דיוק הלשון ולקחו ונתן [בל"ר ובל"י], ומפרש דאי הוי כתיב ולקח ונתן הו"א עד דשקיל חד ויהיב חד, ופירש"י עד דשקיל חד את האפר והוא עצמו יתנהו על המים, עכ"ל. הרי פירש כאן כפי אמתת הדין, וכן פירש מפורש בסוכה ל"ז א' ובסוטה ט"ז ב' ובסנהדרין ע"ז ב' ובתמורה י"ב ב', ובכלל ענין זה מפורש בסוגיות שלמות בסוטה ובתמורה שם שכן הוא הסדר, ובאו על זה שם חקירות ארוכות ושקלא וטריא, ולא יתכן שיתעלמו כולם מרש"י, לכן אין ספק שכאן אך ט"ס הוא בדבריו. ועיין בסמוך אוח צ"ח.
אכן עוד יותר נפלאים דברי התוס' שבהעירם על דברי רש"י כמש"כ כתבו וז"ל, בכל מס' פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים, והא דכתיב ונתן עליו מים חיים דמשמע עליו על האפר, יש לפרש ונתן עליו בשבילו, עכ"ל. וזו פליאה גדולה, שהרי בסוגיות דסוטה ותמורה שהבאנו העירה הגמרא עצמה על הא דנותנין אפר על המים מלשון ונתן עליו ופירשו דעליו פירושו כדי לערבן, והיינו שיערבם יפה שיחזרו המים שתחתיו עליו, כפי שיתבאר עוד לפנינו, וצע"ג. .
(יומא מ"ג א׳)
והנה ענין הקידוש פירש"י שהוא נתינת מים על האפר, ודבריו נפלאים, כי בכל מס' פרה מבואר שסדר הקידוש הוא שמקודם נותנין המים ועליהם מטילין האפר, ובסוטה ט"ז ב' מפורש שאם הקדים עפר למים פסול כפי שיתבאר בסמוך בפסוק זה, וכבר תמהו התוס' עליו.
ואמנם נראה ברור שט"ס ברש"י וצ"ל לתת אפר על המים, וראיה מכרחת לזה, שמיד אחרי ענין זה איתא בגמרא על דיוק הלשון ולקחו ונתן [בל"ר ובל"י], ומפרש דאי הוי כתיב ולקח ונתן הו"א עד דשקיל חד ויהיב חד, ופירש"י עד דשקיל חד את האפר והוא עצמו יתנהו על המים, עכ"ל. הרי פירש כאן כפי אמתת הדין, וכן פירש מפורש בסוכה ל"ז א' ובסוטה ט"ז ב' ובסנהדרין ע"ז ב' ובתמורה י"ב ב', ובכלל ענין זה מפורש בסוגיות שלמות בסוטה ובתמורה שם שכן הוא הסדר, ובאו על זה שם חקירות ארוכות ושקלא וטריא, ולא יתכן שיתעלמו כולם מרש"י, לכן אין ספק שכאן אך ט"ס הוא בדבריו. ועיין בסמוך אוח צ"ח.
אכן עוד יותר נפלאים דברי התוס' שבהעירם על דברי רש"י כמש"כ כתבו וז"ל, בכל מס' פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין האפר על המים, והא דכתיב ונתן עליו מים חיים דמשמע עליו על האפר, יש לפרש ונתן עליו בשבילו, עכ"ל. וזו פליאה גדולה, שהרי בסוגיות דסוטה ותמורה שהבאנו העירה הגמרא עצמה על הא דנותנין אפר על המים מלשון ונתן עליו ופירשו דעליו פירושו כדי לערבן, והיינו שיערבם יפה שיחזרו המים שתחתיו עליו, כפי שיתבאר עוד לפנינו, וצע"ג. .
(יומא מ"ג א׳)