1וטבל במים. תניא, ר׳ חלפתא בן שאול אומר, קידש פחות מכדי הזיה בכלי זה ופחות מכדי הזיה בכלי זה לא קידש, מאי טעמא, וטבל במים כתיב קר"ל אם נתן מעט אפר בתוך מעט מים בכלי אחד ומעט אפר בתוך מעט מים בכלי אחר. ויתכן דמדייק משום דהמלה במים מיותר, דדי היה לכתוב וטבל איש טהור והוי ידעינן שטובל במים, ולכן בא להורות שבתחלה יהיה בהמים שיעור הזאה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות וגו' כמבואר בקרא.
.
(זבחים צ"ג ב׳)
2איש טהור. איש ולא אשה, טהור – להכשיר את הקטן קאדרשה זו נסמכת על הדרשה דלעיל בריש פסוק ט' ואסף איש טהור ודרשינן איש להכשיר את הזר, טהור להכשיר את האשה, עיין מש"כ שם בטעם הכרח הדרשה ההיא. והנה לפי"ז אי ס"ד דאיש טהור דכתיב כאן בא ג"כ להכשיר זר ואשה לא הו"ל לכתוב כלל איש טהור אלא רק ולקח אזוב וטבל במים ואנא ידענא דבההוא דלעיל מינה קאי, וקיי"ל דהנך דפסלי באסיפה פסלי בקידוש וכמש"כ בדרשה שבריש פסוק הקודם, יעו"ש, ועל כרחך איש טהור דכתיב כאן בא לדרשה לחדש מה שאין כן בקידוש, ודריש דכנגד זה ששם כשרה אשה, פסולה כאן, וכנגד זה ששם פסול קטן כמבואר לעיל בפ' ט' בדרשה והניח, כשר כאן. ובטעם הדרשה והרבוי ממלת טהור, עיין מש"כ לעיל פ' ט'.
.
(יומא מ"ג א׳)
3ועל כל הכלים. תניא, אמר ר' יוסי בר בון, כשות שלקטו, חבור לטומאה ואינו חבור להזאה קבר"ל כשות שלקטו ואח"כ נתגדל בו פרח כולן חבור לטומאה אם נגע טומאה באחד מהן אף השני טמא, אבל לא להזאה, ועיין מש"כ בזה בפ' שמיני בפרשה י"א ל"ה בשנוי הגירסות כאן.
, מה בין טומאת להזאה, א"ר אילא, בהזאה כתיב והזה על האהל ועל כל הכלים ועל כל המקיימין שבכלי, ברם בטומאה כתיב (פ׳ שמיני) וטמאים יהיו לכם, כל שהוא לצורך שלכם קגהמפרשים פירשו בדוחק גדול, ולי נראה דבמקום שכתוב ועל כל המקיימין שבכלי צ"ל ועל כל המקיימין שבאהל. והבאור הוא דחזינן דבהזאה קפדה תורה להזות על כל דבר לעצמו ולא שיתבטל הדבר הטפל לגבי הדבר העקרי, שאם למשל כשיזו על האהל יצאו חובת ההזאה על הכלים שבאהל שהם טפלים לו, אלא צריך להזות על האהל ועל כל הכלים ועל כל דבר המתקיים בבית, משא"כ בטומאה דרשינן תנור וכרים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם – לכל צרכיכם, שכל שהיה בהם טמאים עמם, אלמא דחלוק ענין הזאה וטומאה לענין חבורין עקרים וטפלים, והוא הדין דברים שוים כמו שער הכשות, כמבואר, ועיין מענין זה בבבלי שבת מ"ח ב', ודו"ק.
.
(ירושלמי פסחים פ"ג ה"ב)
4ועל הנפשות. תנוק בן יום אחד מטמא בטמא מת, דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם, נפש כל דהו קדואע"פ דכתיב בסמוך פסוק כ' ואיש אשר יטמא, וכל מקום דכתיב איש בא להוציא את הקטן, אך התם יש דרשה מיוחדת למעוטי קטן מכרת, יעו"ש.
.
(נדה מ"ד א׳)
5ועל הנגע בעצם. זה עצם כשעורה קהבאור הענין, כי שתי פעמים בפרשה זו כתיב ענין טומאת עצם, האחד לעיל בפסוק ט"ז בענין טומאת אהל ופעם כאן בענין טומאת מגע, והנה יחס העצם לאדם הוא עד שיהיה בו עצם ובשר כמו כלל גוף האדם, ובאופן הזה הוי דינו כדין המת בכללו, ואם לא יהיה עליו בשר אם היה עצם כשעורה אז יטמא רק במגע ובמשא ולא באהל, לפי שטומאת אהל היא רק באדם או באבר מן האדם הדומה לאדם היינו שיש עליו בשר גידים ועצמות, וזה הוא מפני שבטומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל, אבל עצם שאין עליו בשר וגידים אינו מטמא באהל ורק במגע ובמשא.
ונראה דסמכו לדרוש כן מפני שבפסוק ט"ז בטומאת אהל כתיב או בעצם אדם, לכן דרשו בסמיכות עצם הדומה לאדם כמבואר שיש עליו בשר וגידים, ובפסוק שלפנינו כתיב סתם או בעצם, לא בחבור היחס של אדם, לכן דרשו בו עצם כל שהוא.
אמנם יש להעיר למה נקטו הלשון זה עצם כשעורה, אחרי דעיקר החידוש הוא כאן דעצם שאין עליו בשר וגידים אינו מטמא באהל רק במגע ובמשא, א"כ הול"ל פשוט ועל הנוגע בעצם זה עצם שאין עליו בשר וגידים, וצ"ל דאשמעינן רבותא בזה לענין טומאת מגע ומשא, דאפי' העצם היא רק כשעורה ג"כ מטמאה.
.
(נזיר נ"ד א׳)
6או בחלל. זה אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות ארוכה קור"ל שאין עליו כשיעור בשר שיעלה ארוכה אם נחלה, ועיין מש"כ לעיל בפ' ט"ז אות פ"ב.
.
(שם שם)
7או במת. זה אבר תחלל מן המת קזוג"כ כשאין עליו שיעור בשר כדי להעלות ארוכה כמש"כ, ועיין לעיל בפ' ט"ז אות פ"ד.
.
(שם שם)
8או בקבר. אמר ריש לקיש, זה קבר שלפני הדבור קחכלומר שהעובדי כוכבים מטמאין במגע אע"פ שאין מטמאין באהל, כמבואר לעיל פ' י"ד, וכל שהיה קודם הדבור, היינו קודם מתן תורה, בין של עובדי כוכבים בין של ישראל קרי ליה קבר בן נח, וקבר העובדי כוכבים שלאחר הדבור הוי כקודם הדבור שאין מטמאין באהל, לפי שלא ניתנה להם תורה, ולכן קרי ליה קבר שלפני הדבור, ועי' בדרשה הבאה ומש"כ בפ' תזריע ריש פרשת נגעים.
.
(שם שם)
9או בקבר. תניא, אמר ר' ינאי, או בקבר, אפילו נגע בקבר אדם הראשון קטהיינו הך דדרשה דריש לקיש בדרשה הקודמת, קבר שלפני הדבור, בלשון אחר.
.
(ירושלמי נזיר פ"ז ה"ב)