גמלים מיניקות וגו'. [מפני מה לא מנה הכתוב גמלים זכרים], אמר רבי ברכיה, מפני שהגמלים צנועין בדרך ארץ לא פרסמן הכתוב חר"ל לא כתב מפורש שמספר השלשים הם הזכרים, אלא רמזם בלשון ובניהם. ובמ"ר מבואר יותר, אל תקרא ובניהם אלא ובנאיהם, והיינו שבנאיהם מרמז על הזכרים, ונראה הבאור משום דהזכרים הם בוני עולם וכמו שאמרו בתנחומא פ' בראשית ויולד בן – שממנו נבנה העולם, ועיין מה שכתבתי מזה בריש פרשת תזריע בפסוק וילדה זכר.
אך הנה בעיקר הדרשא צ"ע, מנ"ל לדרוש כן, ודילמא הכונה כפשוטה, גמלים מיניקות ובניהם – בנים ממש, ואפשר לומר ע"פ מ"ש בב"ב ע"ח ב' המוכר את החמור מכר את בנה, המוכר את הפרה לא מכר את בנה, ומפרש בגמרא הטעם דאמר לי' חמורה מניקה אני מוכר לך ופרה מניקה אני מוכר לך, ומפרש עוד, בשלמא פרה איכא למימר לחלבה בעי לה, אלא חמורה מאי קאמר לי' מניקה, הא אין צריך לחלבה, אלא ש"מ היא ובנה קאמר לו', כלומר, בלשון מניקה רמז לו שמוכר לו אותה ובנה, יעו"ש. מבואר מזה, שכל חיה שאין צריך לחלבה אין כל מעלה להזכיר בה שהיא מניקה אם לא לרמז שכוללים בנה אתה, וא"כ מכיון שחלב הגמל אין צורך בה, א"כ כשאמר גמלים מיניקות בודאי אין מכוין לגופה, אלא רומז לכלול בלשון זה אותם ובניהם, ולפי"ז קשה למה פירש עוד ובניהם, ש"מ דאתא לדרשא כדמפרש אל תקרא ובניהם אלא ובנאיהם, ודו"ק. [ירושלמי כתובות פ"ה ה"ז]
אך הנה בעיקר הדרשא צ"ע, מנ"ל לדרוש כן, ודילמא הכונה כפשוטה, גמלים מיניקות ובניהם – בנים ממש, ואפשר לומר ע"פ מ"ש בב"ב ע"ח ב' המוכר את החמור מכר את בנה, המוכר את הפרה לא מכר את בנה, ומפרש בגמרא הטעם דאמר לי' חמורה מניקה אני מוכר לך ופרה מניקה אני מוכר לך, ומפרש עוד, בשלמא פרה איכא למימר לחלבה בעי לה, אלא חמורה מאי קאמר לי' מניקה, הא אין צריך לחלבה, אלא ש"מ היא ובנה קאמר לו', כלומר, בלשון מניקה רמז לו שמוכר לו אותה ובנה, יעו"ש. מבואר מזה, שכל חיה שאין צריך לחלבה אין כל מעלה להזכיר בה שהיא מניקה אם לא לרמז שכוללים בנה אתה, וא"כ מכיון שחלב הגמל אין צורך בה, א"כ כשאמר גמלים מיניקות בודאי אין מכוין לגופה, אלא רומז לכלול בלשון זה אותם ובניהם, ולפי"ז קשה למה פירש עוד ובניהם, ש"מ דאתא לדרשא כדמפרש אל תקרא ובניהם אלא ובנאיהם, ודו"ק. [ירושלמי כתובות פ"ה ה"ז]