עזים מאתים וגו'. א"ר אליעזר, כדרך הארץ שלח לו התפס לשון נקי, וכלומר, כשיעור כחות הבריאה לזיווגי אישות, וכדמפרש. , עזים מאתים ותישים עשרים – חד לעשרה, רחלים מאתים ואילים עשרים – חד לעשרה, פרות ארבעים ופרים עשרה – חד לארבע, אתנת עשרים ועירים עשרה – חד לתרי, דאינון לאי ור"ל כל מי שהוא יותר מתייגע [היינו לאי] אצלו מספר הנקבות מועטות, כמבואר. ועל יסוד זה קיי"ל דגם באנשים הוגבלו שיעורים שונים בענין זה, וכמבואר במשנה כתובות ס"א ב'. הטיילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים, והיינו כל איש כפי ערך מצבו ויגיעת גופו, ולכן הטיילים שענינם הבטלים ממלאכה הם בריאים ומעונגים, שיעורן בכל יום [ונקראו טיילים ע"ש שמחמת ביטולם הם מתענגים ומטיילים], והפועלים שתים בשבת, והחמרים המוליכים תבואה לעיירות על חמורים – אחת בשבת, והגמלים המוליכים סחורות למרחוק – אחת לשלשים יום, והספנים, הם המפליגים למדינות רחוקות – אחת לששה חדשים. ואע"פ דכאן השיעור בערך מספר הנקבות ובאנשים בערך הזמנים, אינו חושש לזה, כיון דבכלל טעם אחד להם. – ודע דמ"ש בכתובות מ"ז ב' על הפ' דר"פ משפטים ועונתה לא יגרע, עונתה זו עונה האמורה בתורה – אינו מבואר איפה אמור בתורה בענין העונה [לבד המצוה פרו ורבו דעל זה לא שייך לשון עונה], ויתכן לומר דמרמז בלשון זה לאגדה שלפנינו, דמצינו חלוקת דרך ארץ מרומז בתורה, כמבואר, ורק כלפי שהגבילה התורה את השיעור בחיות בערך המספר, שיערו חכמים באנשים בערך הזמנים, כמש"כ. .
(ירושלמי כתובות ס"ה ה"ז)
(ירושלמי כתובות ס"ה ה"ז)