ויותר יעקב לבדו. א"ר אלעזר, שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל טלא נתבאר טעם הדרשא ועיין בפירש"י, ויש להוסיף באור, דהלשון לבדו משמע גם בלא חפציו וכדכתיב ויעבר את אשר לו, וא"כ למה זה נשאר, על כרחך שנשאר על דבר קל שלא העביר עוד, ויתכן דסמיך לדרוש שנשאר על פכין דדריש לבדו כמו לכדו, בחלוף אותיות בכל"ם, כנודע, וכמו באמרם – כאמרם, וכדומה. –
והנה בפסוק כ"ג פירש"י [והוא ממדרשים] ואת אחד עשר ילדיו, ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה שלא יתן בה עשו את עיניו, ומבואר דפסיקא לי' דרק דינה היתה חסרה אז, וצ"ע מניין לו זה, ודילמא בן אחד מהזכרים הי' חסר, ואפשר לומר [ע"ד הדרש] ע"פ מ"ש באגדות טעם הדבר שנבנה ביהמ"ק בחלקו של בנימין [ע' לפנינו פ' ברכה בפ' ובין כתפיו שכן] מפני שלא השתחוה לעשו בשעת הפגישה [שלא הי' נולד אז עוד], ולפי"ז מוכח דע"כ כל בני יעקב הזכרים היו אז, משום דאל"ה למה לא נבנה ביהמ"ק בחלקו של זה שהי' חסר אז וג"כ לא השתחוה, ומדכתיב ואת אחד עשר ילדיו על כרחך שהיתה חסרה דינה. –
ומה שכתב רש"י שנענש יעקב על שמנע את דינה מעשו שמא תחזירנו למוטב, צריך באור, היכן מצינו כהאי גונא, שיהא חובה על אדם למסור את בתו לרשע שמא תחזירנו למוטב, והלא כנגד זה יש חשש שמא יחזירנה הוא לרשעה, ואפשר לומר דבזה לא הי' יעקב מסופק שהיא תחזירנו למוטב, אך מפני זה גופא לא רצה להשיאה אותה לו כדי שלא תחזירנו למוטב, כלומר שמשנאתו אותו לא הי' רוצה זה גופא שיחזור למוטב, ויהי' לפי"ז באור הלשון ברש"י שמא תחזירנו למוטב, כלומר שעל כן לא השיאה אותה לו שמא תחזירנו למוטב, ובזה לא הי' חפץ, ולכן נענש. –
ועוד יש לדקדק בפסוק הנזכר (כ"ג) ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו, לפי מש"כ רש"י לעיל בפ' ויצא (ל"א י"ז) ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות, אבל עשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (ל"ו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו, עכ"ל, ומבואר במדרשים דמפני שהי' עשו שטוף בזמה היו לו נשיו עיקר, והנה קשה טובא מכאן דכתיב גם ביעקב כן, ויותר מזה שאפילו את השפחות הקדים לבניו, כמ"ש ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו, והוא פלא.
אבל י"ל טעם נאמן על קדימה זו, משום דכשעבר יעקב את מעבר יבק הניח מאחריו במחנה כל עבדיו וכל מחנהו, כמבואר בפרשה, וכל זה הי' בלילה, ולכן הוכרח להעביר מתחלה את הנשים כדי שלא יותרו לבדן עם העבדים ועם חיל המחנה, ולפי"ז היתה קדימה זו בחשבון ודעת ותכלית נרצה לקדושה. וע"ע מש"כ בענין זה בפ' שמות ד' כ'. .
(חולין צ"א א')
והנה בפסוק כ"ג פירש"י [והוא ממדרשים] ואת אחד עשר ילדיו, ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה שלא יתן בה עשו את עיניו, ומבואר דפסיקא לי' דרק דינה היתה חסרה אז, וצ"ע מניין לו זה, ודילמא בן אחד מהזכרים הי' חסר, ואפשר לומר [ע"ד הדרש] ע"פ מ"ש באגדות טעם הדבר שנבנה ביהמ"ק בחלקו של בנימין [ע' לפנינו פ' ברכה בפ' ובין כתפיו שכן] מפני שלא השתחוה לעשו בשעת הפגישה [שלא הי' נולד אז עוד], ולפי"ז מוכח דע"כ כל בני יעקב הזכרים היו אז, משום דאל"ה למה לא נבנה ביהמ"ק בחלקו של זה שהי' חסר אז וג"כ לא השתחוה, ומדכתיב ואת אחד עשר ילדיו על כרחך שהיתה חסרה דינה. –
ומה שכתב רש"י שנענש יעקב על שמנע את דינה מעשו שמא תחזירנו למוטב, צריך באור, היכן מצינו כהאי גונא, שיהא חובה על אדם למסור את בתו לרשע שמא תחזירנו למוטב, והלא כנגד זה יש חשש שמא יחזירנה הוא לרשעה, ואפשר לומר דבזה לא הי' יעקב מסופק שהיא תחזירנו למוטב, אך מפני זה גופא לא רצה להשיאה אותה לו כדי שלא תחזירנו למוטב, כלומר שמשנאתו אותו לא הי' רוצה זה גופא שיחזור למוטב, ויהי' לפי"ז באור הלשון ברש"י שמא תחזירנו למוטב, כלומר שעל כן לא השיאה אותה לו שמא תחזירנו למוטב, ובזה לא הי' חפץ, ולכן נענש. –
ועוד יש לדקדק בפסוק הנזכר (כ"ג) ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו, לפי מש"כ רש"י לעיל בפ' ויצא (ל"א י"ז) ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות, אבל עשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (ל"ו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו, עכ"ל, ומבואר במדרשים דמפני שהי' עשו שטוף בזמה היו לו נשיו עיקר, והנה קשה טובא מכאן דכתיב גם ביעקב כן, ויותר מזה שאפילו את השפחות הקדים לבניו, כמ"ש ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו, והוא פלא.
אבל י"ל טעם נאמן על קדימה זו, משום דכשעבר יעקב את מעבר יבק הניח מאחריו במחנה כל עבדיו וכל מחנהו, כמבואר בפרשה, וכל זה הי' בלילה, ולכן הוכרח להעביר מתחלה את הנשים כדי שלא יותרו לבדן עם העבדים ועם חיל המחנה, ולפי"ז היתה קדימה זו בחשבון ודעת ותכלית נרצה לקדושה. וע"ע מש"כ בענין זה בפ' שמות ד' כ'. .
(חולין צ"א א')