כי ימצא. הגונב את בנו פטור, מ"ט, דאמר קרא כי ימצא, פרט למצוי קמצינו שרגילים חז"ל לדרוש לפעמים שורש מצא במובן מצוי כמו בפסחים ה' ב' לא ימצא לך אף במצוי אצלך, ובב"ק ס' א' כי תצא אש ומצאה קוצים דרשו אימתי אש יוצאה בזמן שקוצים מצויין לה, ולפעמים ממעט מצוי מלשון כי ימצא כמו הכא, ובסוטה מ"ה ב' לענין עגלה ערופה כי ימצא פרט למצוי, ובערכין ל' ב' ומצא כדי גאולתו – פרט למצוי, ונראה דבכל מקום דריש לפי ענינו, ועיין בסוגיא.
. (סנהדרין פ"ו א')
איש. איש ולא קטן קבלכאורה א"צ למעוטי קטן דמהיכי תיתא לחייב קטן, וי"ל דמדהוסיף כאן הפסוק בענין זה ובערת הרע מקרבך הו"א דגם קטן העושה רע כזה הוא בכלל בעור וכמו בבן סו"מ שנהרג ע"ש סופו, קמ"ל.
. (שם)
איש גנב וגו'. אין לי אלא איש שגנב, אשה שגנבה מניין ת"ל (פ' משפטים) וגונב איש, ואין לי אלא איש שגנב בין איש ובין אשה ואשה שגנבה איש, אשה שגנבה אשה מניין ת"ל ומת הגנב ההוא – מכל מקום קגצ"ע ל"ל רבוי זה והא בלא"ה קיי"ל השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, וי"ל לפי מש"כ התוס' בסנהדרין פ"ד ב' ור"ן בחדושי סנהדרין כ"ז ב' דהא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש וכו' הוא רק היכי דלא כתיב בלשון איש רק בסתמא כמו כל הורג נפש, אבל היכי דכתיב איש צריך רבוי לאשה, ולפי"ז מכיון דכתיב כאן כי ימצא איש גונב צריך רבוי, ומרבה מלשון וגונב דכתיב סתם ושוב הדרינן לכללא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ודו"ק.
. (סנהדרין פ"ה ב')
מאחיו מבני ישראל. מאחיו ולא מעובדי כוכבים, מבני ישראל – להוציא מי שחציו עבד וחציו בן חורין קדוע' בסנהדרין פ"ו א' ובירושל' סנהדרין פי"א ה"ב שנויים שונים בדרשות ענין זה.
[ספרי].
והתעמר בו. מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו קהאף כי שמוש כל שהוא פחות משו"פ. ורש"י ורע"ב בפי"א מ"א דסנהדרין סמכו דין זה על הפסוק דפ' משפטים וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, אין ידו אלא רשותו כמש"כ (בפ' חקת) ויקח את כל ארצו מידו, עכ"ל. ולכאורה אותה דרשה היא פשוטה ומבוארת דצריך שיהיה ברשותו מדרשה זו, אבל באמת אצטריכא דרשה זו שלפנינו יען דלדינא צריך שיעשה בו גם איזו מלאכה, וזה מבואר יותר בלשון והתעמר בו, וכ"כ הרמב"ם פ"ט ה"ב מגניבה.
. (סנהדרין פ"ה ב')