וכנו נחושת. תניא, ר׳ יהודה אומר, יכול יהא כנו מקדש כדרך שהכיור מקדש, ת"ל ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, לנחושת הקשתיו ולא לדבר אחר לאטעם הדבר דמדייק דהו"ל לכתוב ועשית כיור וכנו נחושת, ומדכתב שתי פעמים נחשת אצל כיור ואצל כנו, בא להורות דלא לכל ענינים הוקש הכן להכיור אלא רק לזה דשניהם של נחושת אבל לא דמותר לקדש ידים גם מהכן. ונראה דר' יהודה לטעמיה דס"ל בעלמא דברים ככתבן, כלומר שאין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, כמו בפסחים כ"א ב' לענין לגר אשר בשעריך תתננה יעו"ש, וגם הכא אחרי דפרט הכתוב לענין מה הוקש הכן להכיור לענין שנעשה מנחושת, ש"מ דרק לענין זה ולא לעוד ענין, והיינו לענין רחיצה, וכהאי גונא כתבנו לעיל בפ' תצוה בפסוק ועשית חושן משפט. .
(זבחים כ"ב א׳)
(זבחים כ"ב א׳)