צרעת. בנין אב לכל הצרעת שתודה כגריס נהעיין בדרשה הסמוכה ומש"כ שם אות נ"ז.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 13 · פסקה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
צרעת נושנת. יכול לא תטמאה עד שיהא בה שער לבן ומחיה, ת"ל צרעת נושנת היא נוואי ס"ד דמחיה לבד אינה מטמאה בלא שער לבן, א"כ איך שייך לקרות הנגע צרעת נושנת, והלא מתנאי השער לבן שיהפך ללבן אחר חלות הנגע, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, כמבואר לפנינו לעיל בפסוק ג' בדרשה הפך לבן, וא"כ הוי הצרעת חדשה ולא ישנה, אלא ע"כ שהמחיה לבדה ג"כ סימן טומאה, והיא אפשר שתקדים לנגע ולשאת והוי צרעת נושנת, ובתו"כ מסיים הלשון היא טמאה ואין צריך דבר אחר לסעדה, והביאור כמש"כ, ומסמיך זה על לשון היא.
, א"כ למה נאמר שער לבן ומחית בשר, מלמד שלא תהיה טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה נזבאור הענין לפי מה דמבואר בדרשות פסוק הקודם שהשער לבן צריך להיות תוך הנגע ולא תוך המחיה, והמחיה צריכה להיות מבוצרת באמצע הנגע, א"כ ע"כ צריך שיהיה שיעור שתי שערות מקיף את המחיה מכל צד, ושיעור המחיה נתבאר לעיל [אות נ"א] שהוא ג"כ שיעור ב' שערות, א"כ שיעור גודל הנגע ו' שערות לארכה גם ו' שערות לרחבה שהוא שיעור גריס, ובזה הדרשה מבוארת, ומכאן ילפינן לכל נגע ששיעורו כגריס כמבואר בדרשה הקודמת.
.
(שם)
(שם)
נושנת היא. מלמד שהיא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה נחר"ל בין שהשאת או הבהרת קדמה להמחיה, בין שהמחיה קדמה להם, דבאופן כזה היא נושנת, ולא כמו שער לבן שאם קדם לשאת ולבהרת טהור כמבואר בפ' ג', והובא דין זה בפ"ד מ"ג דנגעים. אמנם לפי"ז קשה מנ"ל דבכל אופן מטמא ודילמא דוקא באופן שהיא נושנת, והיינו אם המחיה קודמת לשאת ולבהרת, אבל אם שאת ובהרת קדמו לה, דבאופן כזה אין נושנת ובכתוב כתיב צרעת נושנת. אך באמת ע"כ צ"ל דגם אם שאת ובהרת קדמו לה טמא, דהא מפורש כתיב והנה שאת לבנה ומחית בשר חי בשאת, ולשון זה מורה שהמחיה באה אחר שנולדה השאת, ומדכתיב גם צרעת נושנת מבואר שבכל אופן מטמא מחיה וכמש"כ.
.
(שם)
(שם)
לא יסגירו. מלמד שאין מסגירין את המוחלט נטשאם ראה בו נגע והחליטו לטומאה ובתוך כך נולד בו נגע שצריך הסגר אין מסגירין אותו עד שיתרפא ויפטר מטומאת נגעו הראשון, ואח"כ יזקק הכהן לנגעו השני ומסגיר אותו. ומדייק זה מיתור הלשון לא יסגירנו, כי אחרי דכתיב וטמאו הכהן פשיטא שלא יסגירנו, כי הלא טומאה והסגר הם שני ענינים נפרדים, ומי שנחלט לטומאה משתלח חוץ למחנה ולא שייך בו הסגר, ולכן דריש שבאם באמצע הזמן נולד בו נגע הראוי להסגיר אין מסגיר כל זמן שלא נפטר מנגעו הראשון.
, ומניין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר, ת"ל לא יסגירנו כי טמא הוא, כל שנקרא עליו שם טומאה אין זקוק לו סשאם הסגירו בנגע אחד ובאמצע השבוע נולד בו נגע אחר שראוי להחליטו לטומאה או להסגירו אין נזקק לו עד שיפטר מנגעו הראשון.
.
(שם)
(שם)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad