1והנה שאת. קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר מניין שהוא זקוק לו ת"ל וראה הכהן והנה שאת מזאין ר"ל אם ראה בו הכהן שני נגעים שרואה שניהן כאחד, דזה ילפינן כבר לעיל בפ' ג' בדרשה וראהו, כמש"כ שם, אלא ר"ל אם מעת שנתהוה הנגע עד בואו אל הכהן נשתנה מראה הנגע כגון ממראה בהרת למראה שאת שהוא זקוק לו ת"ל והנה שאת. וטעם הדיוק מלשון זה כתב בס' התוה"מ דלשון והנה מורה על דבר חדש שעד כה לא היה דבר זה [והקדימו בזה הרשב"ם ר"פ תולדות] ומדכתיב והנה שאת משמע שעד כה לא היתה המראה שאת.
.
(תו"כ)
2והיא הפכה. שהפכהו היא ולא שהפנתו חבירה מחדרשה זו יסודתה בהמשך על הדרשה הקודמת, דבשעה שקראו לכהן היה בהנגע מראה אחר ובשעה שראהו הכהן נשתנה המראה, ועל זה אמר דבעינן שהמראה שהיא עתה בראית הכהן היא הפכה את השער ללבן, ולא המראה שהיתה בשעה שנקרא אל הכהן, וזה מדייק מדכתיב והיא הפכה ולא כתיב ושערה הפך לבן כמו בפסוק ג' ושער בנגע הפך לבן, ובפ' ד' ושערה לא הפך לבן, ועיין מענין זה בנגעים פ"ה מ"ג.
.
(שם)
3והיא הפכה. שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה מטעיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן, ור"ל והיא הפכה, היא בעת שכבר היתה לבנוניתה במלא שיעורה דהיינו כגריס, משא"כ אם הפכה את השער ללבן בעת שהיתה כחצי גריס.
, והיא הפכה, שהפך כולו את כולו, ולא כולו את מקצתו נע' בדרשות הקודמות וצרף לכאן, ור"ל שצריך שכל שיעור הנגע [כגריס] הפך את כל שיעור השערות ללבן, דהיינו שתי שערות [ע"ל פ' ג'] ולא כשהפך שערה אחת. ועיין באליהו רבא פ"ד מ"י דנגעים שהביא מקור לדין זה מדכתיב ושערה הפך לבן, ושערה מפיק ה', ולא ידעתי איפה מצא דרשה זו, וגם בכלל קשה לי לכוין בפשיטות שייכות הפסוק ושערה הפך לבן לענין זה.
.
(שם)
4ומחית בשר. יכול כל שהוא, ת"ל שער לבן ומחית בשר, מה שער לבן מקום שתי שערות, אף מחיה מקום שתי שערות נאהא דשער לבן מקום שתי שערות מבואר לעיל בפ' ג' ושער בנגע מעוט שער שתים, ועיין במפרשים פ"ד מ"ב דנגעים שהפירוש מקום ב' שערות במחיה ב' שערות מרובעות והיינו שתים על שתים, ועיין בנגעים ריש פ"ו.
.
(שם)
5בשר חי. בשר חי ולא השחין ולא בהק נבר"ל דבשר חי פירושו בשר בריא שמרגיש בו, משא"כ שחין ובהק אינו חי וכדכתיב בסמוך בהק הוא פרח בעור. ובר"מ ורע"ב פ"ו מ"ו דנגעים מבואר דבהק מטמא משום מחיה, ולדעתי צ"ע טובא מכאן שהרי אצל מחיה אמר מפורש ולא בהק, והתוי"ט תמה עליהם, אך לא הביא דרשה זו.
.
(שם)
6בשאת. יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה, ת"ל בשאת, שתהא מבוצרת בשאת נגכי הלשון בשאת מורה שהמחיה תהיה בתוך השאת ולא חוצה לה, והרע"ב פ"ד מ"ה דנגעים כתב שתהא מבוצרת באמצע הנגע כמבצר שהוא באמצע העיר, עכ"ל. ולי נראה דהכונה שתהא הנגע מקיפה כחומה כמו עיר שהחומה מקיפתה, והיינו עיר בצורה. וטעם הדבר דאינו טמא רק כשהיא מבוצרת בתוך הנגע י"ל פשוט משום דמטבע הנגע כשמתחלת להתרפא מתחלת מן הצדדים, אבל כל זמן שהיא עומדת באמצע סימן הוא שעוד לא התחילה להתרפא, דאל"ה היו צדדיה מתרפאין תחלה.
.
(שם)
7בשאת. לא השחין, בשאת – לא בבהק נדע"ל אות נ"ב, ור"ל דוקא אם המחיה בשאת עצמה ולא אם שחין או בהק [או מכוה] בתוך השאת והמחיה בתוכם, וזה מדייק מיתור לשון בשאת, דדי היה לכתוב ומחית בשר בה.
.
(שם)