לא יאמינו לי. אמר ריש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, ולקה – דכתיב (פ׳ ו׳) והנה ידו מצורעת כשלג אומפרש בגמרא וגליא קמי קוב"ה דמהמני ישראל ואמר ליה, ישראל הם מאמינים בני מאמינים, דכתיב (פ' ל"א) ויאמן העם, ובני מאמינים בני אברהם דכתיב ביה (פ' לך) והאמין בה', ולכאורה נראה כאן אריכות לשון יותר מדאי, וגליא קמי קוב"ה וכו' והם מאמינים בני מאמינים, והול"ל בקצור שמשה אמר והם לא יאמינו לי וכתיב ויאמן העם, וי"ל דהוכרח להאריך בזה, משום דממה שהאמינו ישראל כאן אין ראיה שהם בכלל מאמינים, יען דמה שהאמינו היה ע"פ האותות והמופתים שהראה להם וגם ע"פ הסימנים שהגיד להם, כפירש"י בפרשה הקודמת פסוק י"ח סימן זה היה מסור בידם שבלשון פקד פקדתי הם נגאלים ומשה אמר להם לשון זה, ולכן אמר דגליא קמי קוב"ה דבכלל הוו ישראל מאמינים בני מאמינים בלא כל מסובב לזה, ומה שהיה דרוש כאן להמופתים הוא לגבי משה שחשש שלא יאמינו, נתנה לו מעשה המופתים כדי שיהיה בטוח שיאמינו לו וילך לאשר שלחוהו, ודו"ק. .
(שבת צ"ז א')
(שבת צ"ז א')