ואתנה לך וגו'. א"ר שמעון בן לקיש, מאי דכתיב ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם כגכפי הנראה קשה ליה אריכת הלשון, דהא העיקר שנתן הקב"ה למשה הם עשרת הדברות והם היו על הלחות וא"כ היה די לומר ואתנה לך את לחות האבן, ולכן מפרש דרמז לו בזה שכל פרטי וחדושי התורה נתנו למשה בסיני וכפי שדריש כל מלה בפסוק זה. , לחות – אלי עשרת הדברות, תורה – זו מקרא כדפירש"י זה חומש שמצוה לקרות בתורה, עכ"ל, וכונתו מפני שלכן נקרא גוף התורה דהיינו חמשה חומשים בשם מקרא משום דמצוה לקרות בהם בנקודות וטעמים ומסורות, משא"כ משנה ותלמוד לא שייך בהם דקדוקי נקודות ופסקי טעמים ומסורות כמו בחומשים. , והמצוה – זו משנה כהשבהם רק עקרי המצוה מתורה שבע"פ והם בערך משנה תורה שבכתב, ועיין בהקדמת הרמב"ם לספר הי"ד. , אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים כושנתנו רק לכתוב, אבל אין בהם מצות קריאה כמו בתורה כמש"כ לעיל באות כ"ג. , להורתם – זה גמרא כזכי עקרי כללי ההוראה הם מתבארים בגמ', ואע"פ דגם המשנה כוללת פסקי דינים, אבל אסור לפסוק הלכה מתוך משנה בלתי ידיעת שקלא וטריא שבגמ' כמבואר בסוטה כ"ב ב'. , מלמד שכולם נתנו למשה בסיני כחועיין במגילה י"ט ב' איתא בענין זה בסמיכות על פסוק אחר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש. ובירושלמי פאה פ"ב ה"ד ומגילה פ"ד ה"א איתא הלשון שאפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני, ואף כי הנוסחאות שונות זמ"ז אבל כונה אחת לכולן, והוא, שכל עקרי ההלכות שעתידים התלמידים לחדש מכח פלפולם ומרמזים ודיוקים בתורה הכל היה רצוף במובן התורה מתחלתה, אבל אין הכונה דגופי הפלפולים ממש שעתידים להתחדש נאמרו למשה, כאשר רצו צרי עין על התלמוד להעמיס כונה זו בדברי הדרשות שהבאנו ומתוך כך הרימו זה המאמר על נס ומצאו מקום להוציא פחזותם על התלמוד בלהג הרבה יגיעת בשר ורוח, לומר כי לדעת התלמוד, לדעתם, כל פלפול וכל שקלא וטריא שעתיד כל תלמיד לחדש הכל נאמר למשה בסיני.
ואע"פ כי האמת עד לעצמה דאמתת הכונה היא שרק עקרי ההלכות והדינים שעתידים להעלות בכל דור הם נאמרו למשה ולא גוף הפלפולים, וא"צ ראיות לזה, בכ"ז נראה מקור נאמן שכן היא דעת חכמי התלמוד – ממנחות כ"ט ב', שציירו שם את גדולת ר' עקיבא בציור כזה, כשעלה משה למרום והראו לו החכמים שבכל דור, ראה את ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות בפלפול, ולא היה יודע משה מה הן, תשש כחו של משה, כיון שהגיע ר"ע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו, זה מניין לך, אמר להו זו הלכה למשה מסיני, ונתיישבה דעתו של משה, ע"כ. הרי מבואר מפורש שכך הבינו חז"ל בדרשה שלפנינו, ההלכות הקבועות נאמרו למשה, אלה ההלכות שלא יכלו החכמים להוציא רק מכח הפלפול והסברא, ולכן נתיישבה דעתו של משם כשאמר ר"ע זו הלכה למשה מסיני דזו מעלה גדולה מפלפול, כי הפלפול בפני ההלכה הקבועה ע"פ הקבלה הוא בערך פרוזדור לטרקלין, כלומר שאי אפשר לבא לפנים, דהיינו לקבוע ההלכה לאמתתה, כי אם ע"י מפתחות הפלפול, ואחרי שלא היה יכול ר"ע למצוא דין זה מכח הפלפול והסברא הוכרח לומר שכך היא הלכה למשה מסיני, ועיין במ"ר ר"פ חקת.
ויותר מזה מבואר מפורש פירוש הענין כמש"כ במ"ר פ' תשא פמ"א בפ' ויתן אל משה בזה"ל, וכי כל התורה למד משה לארבעים יום והכתיב ארוכה מארץ מדה אלא כללים למדהו הקב"ה, ע"כ, והדברים א"צ באור. ויש עוד להאריך בזה, וכאן די במה שכתבנו. .
(ברכות ה׳ א׳)
ואע"פ כי האמת עד לעצמה דאמתת הכונה היא שרק עקרי ההלכות והדינים שעתידים להעלות בכל דור הם נאמרו למשה ולא גוף הפלפולים, וא"צ ראיות לזה, בכ"ז נראה מקור נאמן שכן היא דעת חכמי התלמוד – ממנחות כ"ט ב', שציירו שם את גדולת ר' עקיבא בציור כזה, כשעלה משה למרום והראו לו החכמים שבכל דור, ראה את ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות בפלפול, ולא היה יודע משה מה הן, תשש כחו של משה, כיון שהגיע ר"ע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו, זה מניין לך, אמר להו זו הלכה למשה מסיני, ונתיישבה דעתו של משה, ע"כ. הרי מבואר מפורש שכך הבינו חז"ל בדרשה שלפנינו, ההלכות הקבועות נאמרו למשה, אלה ההלכות שלא יכלו החכמים להוציא רק מכח הפלפול והסברא, ולכן נתיישבה דעתו של משם כשאמר ר"ע זו הלכה למשה מסיני דזו מעלה גדולה מפלפול, כי הפלפול בפני ההלכה הקבועה ע"פ הקבלה הוא בערך פרוזדור לטרקלין, כלומר שאי אפשר לבא לפנים, דהיינו לקבוע ההלכה לאמתתה, כי אם ע"י מפתחות הפלפול, ואחרי שלא היה יכול ר"ע למצוא דין זה מכח הפלפול והסברא הוכרח לומר שכך היא הלכה למשה מסיני, ועיין במ"ר ר"פ חקת.
ויותר מזה מבואר מפורש פירוש הענין כמש"כ במ"ר פ' תשא פמ"א בפ' ויתן אל משה בזה"ל, וכי כל התורה למד משה לארבעים יום והכתיב ארוכה מארץ מדה אלא כללים למדהו הקב"ה, ע"כ, והדברים א"צ באור. ויש עוד להאריך בזה, וכאן די במה שכתבנו. .
(ברכות ה׳ א׳)