ואל אצילי בני ישראל. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו ואל זאטוטי בני ישראל כאעיין מש"כ לעיל בפסוק ה' בדרשת את נערי בני ישראל אות ב' וצרף לכאן. . (מגילה ט׳ א׳)
ויחזו את האלהים וגו'. מרגלא בפומיה דרב, לא כהעולם הזה העולם הבא, עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שהיה ולא פו"ר ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא ההרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כבר"ל שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו, ועיין ברמב"ם פ"ח ה"ב מתשובה שפירש אגדה זו, כלומר שהצדיקים מצויין שם בלא עמל ויגיעה, וענין העטרה הוא הדעת הסובבת את הראש, ור"ל שישיגו מאמתת גדולת הקב"ה, עי"ש עוד ובמפרשים. ועל מה שכתב הרמב"ם על יסוד אגדה זו, העוה"ב אין בו גוף אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת וכו' – הרבה הראב"ד להתלונן והביא מכמה אגדות שהצדיקים עומדים בתחית המתים בלבושיהם, ועי"ש במפרשים, וחידוש גדול שכולם לא הביאו דברי הרמב"ם באגרותיו במאמר תחית המתים, שכפי הנראה הגיעה תלונה זו להרמב"ם בעודו בחייו, וביאר שם דעתו מפורש דכל האגדות המורות עמידת הצדיקים בגויתם הוא לעולם התחיה, ומש"כ הוא העוה"ב אין בו גוף וכו' הוא העולם שאחר המיתה, והראב"ד הבין מדבריו שעולם הנשמות הוא הוא העולם התחיה, ובאמת הם שני ענינים נפרדים, כמבואר, ואין להאריך. . (ברכות י"ז א׳)