כמעשה לבנת הספיר. תניא, היה ר׳ מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין טזשייחדו הקב"ה למצות ציצית. מפני שהתכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכתיב (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא יזמ"ש שתכלת דומה לים וכו' הוא ע"פ מ"ש במנחות מ"ד א' שהתכלת צובעין אותו בדם חלזון ומראית דמו דומה לים, והכונה בכלל המאמר הזה, דכשמסתכל הקב"ה בכסא הכבוד שלו הוא נזכר במצות ציצית ומגין על ישראל ורש"י כתב וז"ל, ובא ללמדנו עוד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה, עכ"ל, ולפי"ז יש לפרש לשון ציצית מלשון הפסוק מציץ מן החרכים. ואמנם נראה דטעם זה דתכלת דומה לים וכו' אינו טעם עקרי אלא לתוספת בעלמא, ועיקר הטעם הוא שכתב רש"י בפ' שלח על שם שכול בכורות במצרים, שתרגומו של שכול – תכלא, ולכן הוזכר ענין יציאת מצרים בפרשת ציצית, אבל אי נימא דטעם זה עקרי קשה מפני מה פסלו קלא אילן לציצית שהוא דומה ג"כ למראה תכלת שדומה לים כמבואר בב"מ ס"א ב', וע"ע בירושלמי ברכות פ"א ה"ב ולפנינו בס"פ שלח. . (סוטה י"ז א')
כמעשה לבנת הספיר. א"ר מיאשא, בבבל כתיב (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר, ובמצרים כתיב כמעשה לבנת הספיר, ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה כך היה קשה שעבודה של בבל משעבודה של מצרים יחוהרמז הוא שלפי ערך תוקף הגלות כך היתה ערך המראה. . (ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג)
כמעשה לבנת הספיר. א"ר ברכיה, מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה, היא וכל ארגליא שלה, היא וכל פרקמטיא שלה יטארגליא היא מלשון הרגל ושייכות, ור"ל כל הרגיל ושייך, ונסמך על הדרשה הקודמת, ורמז הוא לשעבוד ישראל במצרים שעבדו בחומר ובלבנים דלא רק במעשה הלבנים עבדו אלא גם בכל השייך לעבודת הלבנים. . (שם שם)
כמעשה לבנת הספיר. דרש ריש לקיש, כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר – זה עד שלא נגאלו, אבל משנגאלו היכן דרכה של לבינה להנתן שם היא נתונה כקשה ליה קראי אהדדי, דלבנת הספיר אינו כעצם השמים, לכן מפרש דרישא כמעשה לבנת הספיר היינו בשעת הגלות מניח הקב"ה כביכול לבינה תחת רגליו כדי להשתתף בצערם של ישראל ע"ד הכתוב בכל צרתם לו צר, אבל משנגאלו נתנה הלבינה במקום הראוי לה ובמקום הלבינה הוי כעצם השמים לטוהר, וכן מסיים בר קפרא כאן עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה הלבינה ברקיע ומשנגאלו לא היתה נראית עוד. . (שם שם)